וילה זו, השוכנת בדובאי, משקפת את האדריכלות המדברית, העממית, משלבת את העקרונות של Vastu (אדריכלות הודית) ועתירה בחצרות המפיחות רוח חיים בחללים.
הסתת הנפחים בגובה שלהם, מאפשרת הצללה עצמית של המבנים, תוך יצירת דפוסי סיוגרפיה מדהימים. נתיב השמש, הקיץ והחורף, נחקרו בקפידה כדי ליצור נוחות אקלימית. החצרות נשארות מוצלות כשהשמש יוקדת ביותר, מה שמאפשר להשתמש בהן בחופשיות בכל עונות השנה. הגדרות גם עוקבות אחר עקרונות האקלימטולוגיה, כאשר החזית הדרומית נטולת כל פתחים גדולים והצפון, המזרח והמערב פתוחים למדי. צריחים גבוהים מוכנסים לסירוגין בעיצוב ומאפשרים אור טבעי לחללים הפנימיים, תוך ניתוק סנוור השמש.
פלטת החומרים מינימלית, הטקסטורות החיצוניות נוצרו בהשראת המראה המטויח בבוץ המדברי, פלדת קורטן שימשה בשפע בחללים פנימיים ובחזית החיצונית. מסכי קורטן מחוררים מנתקים את קרינת החום הישירה אך מקלים על זרימת הבריזה. הנוף נשמר מקומי עם דגש על סוקולנטים, דקלים וזיתים. עצי זית מעטרים את כל החצרות, קושרים את הבית כולו.
הבית הזה עוסק כולו בצבע ובמרקם המדהימים של אדובי והשילוב שלו עם גווני הזית. כל החצרות, שבילי הנוף, שבילי ההליכה, השבילים וגופי המים, עשויים מסוג אחד של אבן חול טבעית מסותתת ביד, ממדבריות רג'סטאן בהודו.
בית החצרות / סטודיו VDGA
דובאי, איחוד האמירויות
שטח: 4000 מ"ר
שָׁנָה: 2023
צילומים: Ema Peter Photography, Shoayb Khattab
אדריכל ראשי: Deepak Guggari
מעצבי נוף: Urban Landscapes LLC
תגובה אחת
שימו לב לתמונה של הילדה צועדת ליד קירות הבית הגבוהים. הגובה של הקירות מייצר תחושה שנכנסנו למקדש של אל או לכל הפחות לארמון מלכים. ההשקעות המטורפות האלו בבתים פרטיים מופרכים מהיסוד שנועדו בסוף למגורי משפחה עשירה ככל שתהייה מייצרות בסוף פסלים ארכיטקטונים מכוערים למדי שלחלוטין לא משתלבות בנוף. עם כל המחקר האקלימטולוגי שנעשה שם היה אפשר לזקק תוצאה כל כך הרבה יותר מעודנת ומתאימה למגורים של אנשים אמיתיים אבל זו לא האקלימטולוגיה שגרמה לכל הדיספרופורציה הזו זה הניתוקולוגיה שהפכה אותנו מיצורים תבוניים הרגישים ליופי והרמוניה לצרכנים לא מחונכים שאת ההשראה שלהם שואבים מעלעול בחוברות הלא נכונות. בסוף בית הוא פסל תלת מימד שאתה רואה אותו מבחוץ לפני שאתה נכנס אליו. תגידו לי אתם, הפסל הזה
על בליטותיו ומגדליו, יפה בעיניכם?