איך אפשר להשתמש באור, שהוא חסר מסה ולעצב אותו בכדי ליצור מרחב או פינה אינטימית, תחושת רוגע או דרמה? איך אפשר לתקן אילוצים ופגמים של חלל באמצעות אור? המעצב גד הלפרין יודע לעשות שימוש וירטואוזי באור כמרכיב משפיע ודומיננטי בחללים שהוא מעצב. ניתחנו איתו את הדרך בה הוא השתמש באור בעבודותיו.
מסעדת “קומו” מול המים, בלימסול, קפריסין. גופי התאורה עשויים מברזל שעבר חימצון, בכדי להחליד אותו. העיצוב שלהם בהשראת ייצורי ים. צילום: אסף פינצ’וק
הלפרין: מבחינתי, תכונות האור הן אלה שמהוות את המרכיב העיקרי, בתחילת תכנון ויצירת קונצפט. אם נבחן את משמעות האור, אזי האור הוא אנטי מסה והעשייה של יצירת המרחב האדריכלי, היא בעצם המשחק בין מסה לאנטי מסה. זה כמו בקליגראפיה, שבה היופי באות הכתובה, הוא במרחב שהיא כולאת או במרחב ההיקפי שלה. בעיצוב קיים נושא והמרחב שמסביבו והאור הוא בעצם ההיפוך של המסה, כי הוא האנרגיה.
D&A: אם האור אינו מסה, איך מעצבים את הנוכחות שלו במרחב?
הלפרין: האור יוצר מרחב, כי הרבה פעמים נוצרת סיטואציה – ואני ארחיב על זה בהמשך, שבחלל קיים, אתה יכול ליצור את המרחב שלו בעזרת האור. למשל, המעצב בדרך כלל מתכנן את תוך המעטפת ,בתוך המעטפת קיימות מגבלות – הגדרות של הקירות ההיקפים הפריפריים של המרחב שאתה יוצר. אפשר לייצר בעזרת האור מרחב שלא נימצא, זאת אומרת, בגלל שהשיפוט שלך לתחושת המרחב הוא בעיני המתבונן ,המתכנן יכול ליצור מניפולציה, לאופן בו הוא חווה את החלל מבחינת האור .המסדרון שתכננתי במלון ריץ קרלטון – מעבר “וידאו ארט קורידור” – הוא לא יותר ממעבר שנאלצנו לעשות מנקודה לנקודה . נאלצנו לאפשר לאורחים להגיע ללובי דרך מעבר ואז אתה צריך לייצר עבורם חוויה . מסדרון הוא חלל אדריכלי בעייתי בפרופורציות , הוא צר וארוך ובעיות כאלה האור יודע לתקן ,לחולל מערך חווייתי ואפילו לתעתע במרחבים בהם אתה נמצא, וכך ליצור איזשהו ריתמוס, מקצב מסוים של אור לאורך המסדרון וכך ליצור תתי מרחבים. כל זה נוצר רק בעזרת אור, שמאיר למשל טקסטורות שמחזקות תחושות של חומריות. אור הוא אנרגיה שיוצרת מרחב. לדוגמא, בחללים מאד גבוהים מיקום מחולל האור ,אותו גוף התאורה, הוא זה שנותן לאורח בחלל את התחושה של קנה המידה.
מסעדת “בויה” בנמל תל-אביב. גופי התאורה מדגישים את הבר, במיוחד בשעות הערב, ומהווים מחולל ראשי במסעדה. הם מצליחי ליצור אינטימיות בזכות גודלם ואופן ההארה שלהם. צילום: עמית גרון
D&A: איזה מקום יש לאור בהררכיה של מרכיבי עיצוב חלל?
הלפרין: האור לגבי כלל האדם הוא המקום בו מתחוללים החיים. לא במקרה אומרים שאור זה חיים, איפה שיש אור שם וסביבו האדם מתקבץ ושם הוא רוצה להיות. אורחים שבאים להתארח במסעדה, יושבים ליד החלון ,כי הם רוצים את האור. או אם אתה יוצר אור מלאכותי, אתה גורם לאנשים , גם בחלל לא אינטימי, לשבת בקרבת האור שיצרת ושם הם ירגישו שזה המקום בו הם צריכים להיות, שם נעים להם. בצורה כזו אתה מנטרל את המרחב האינסופי העומד בפני המבקר במקום, שאולי היה נותן לו תחושת אין אונים, או תחושה של חוסר באותה אינטימיות הדרושה לו בכדי להרגיש מספיק נוח לדבר ולהתרועע, ולייצר מפגש חברתי. האור יכול לייצר אווירת טקס. לטקס יש קודים מסויימים, הטקס בהרבה מקרים יוצר מרחב מרשים, גבוה, תחושת התרוממות רוח, השתאות. אם נזהה תחושות אלה כקוד למקום שאתה רוצה ליצור סוג של השתוממות והתרשמות , הרי לא תמיד יש לך את המרחב אשר יודע ליצור את זה, כי לא כל חלל הוא בגובה של 12 מטר. אפשר אז בהחלט ליצור את זה בעזרת תהודה של אור. הפוטונים של האור מתנהגים כמו צלילים , הם מהדהדים בחלל. אתה מקרין אותם במקום מסוים, כמו מכת תוף , הוא משודר לחלל ומתחיל להדהד בו . אם תקרין אותו מהתקרה הוא יהדהד עד למטה ואחר כך יהדהד חזרה. קיימות תיבת אור בחללים בהם אנחנו רוצים ליצור מרחב, כמו חלון הפתוח לאור הטבעי או תיבת אור מלאכותית המדמה חלון, כל מיני מניפולציות שאתה מצליח ליצור במרחב בכדי להפכו למרחב מצליח להעביר למבקר תחושות ,לרגש אותו, לכוון את תחושותיו במרחב ולהעביר לו את המסרים שהמותג שהזמין את עבודתך צריך להעביר למבקר.
מסעדת “בלו סקיי”, במלון קרלטון בתל-אביב. גופי התאורה תוכננו ברצף אחד, במטרה לאחד ויזואלית בין החוץ לפנים, ויוצרים מקצב אור. צילום: עמית גרון
D&A: איזו תאורה מתאימה לחללים הנהנים ממבט לנוף ומאור יום טבעי?
הלפרין :תיבת האור שבמסעדת הרברט סמואל במלון ריץ קרלטון בהרצליה, היא דוגמא טובה לרצון של אנשים לחוות חוויה של המרחב דווקא בחללים פנימיים, למרות התחרות הגדולה שלהם עם יופיו נוף המרינה שממול . בכדי לא ליצור תחושה שכל החלל אקסטרני וכל העניין שלו הוא בנוף, אתה מעוניין לאזן אותו עם אטרקציה שהופכת אותו לאינטרני . הגענו למסקנה שרק אור יכול להתחרות באור, וכשיש לנו סיטואציה כזו שרק אזור אחד מואר באור יום , לא תצליח לעשות אותו אטרקטיבי אלא אם אתה תאזן ותייצר את אותה כמות אור גם לאזור בו הוא חסר .לאור התובנות האלה , בכדי לייצר עניין בחלק הפנימי של החלל, אנחנו תמיד יוצרים איזושהי חווית תאורה בחלק הפנימי של החללים, בכדי ליצור עניין בפנים של החלל. זה נכון במיוחד כיום, כשאנחנו נמצאים בתוך חללים המוקפים במערכת של זכוכיות הצופות לנוף , החלק הפנימי תמיד הופך להיות אז משני, כי הוא בעורף .אז כאן במסעדה יצרנו תיבות אור שהם גם מקרר ליין, שבעצם יצרו תשובה לחלונות הפונים לנוף. יצרנו גם תיבת אור בחלק הפנימי של המטבח. כך אנחנו מאזנים בין מרחבי האור ויוצרים סיפור נוסף. בלי זה יוצרו אזורי ישיבה בעלי חשיבות משנית ושלישית למי שלא ישב ליד הנוף, אלא אם כן תיצור משהו מספיק מעניין ומרגש בשאר האזורים וכזה אפשר לייצר רק בעזרת אור .חשוב להבין ולא לטעות, שהנוף הוא לא הגורם האטרקטיבי למבקר במקום, אלא האור הוא הגורם האטרקטיבי. אנשים חושבים שהם רוצים לראות את הנוף, אבל הם בעצם רוצים לשבת ליד האור. האור הוא הסיבה האמיתית למשיכה שלהם למקום . גם אם יראו מבעד לחלון כר דשא או קיר בלוקים, אבל יגיע מהחלון אור , הם ירצו לשבת לידו. אור הוא אנרגיה , הוא חיים ולכן אנשים רוצים להיות בקרבתו .לכן, כשאנחנו מתכננים חלל, אנחנו מורידים את האור לגובה העיניים ונותנים לאנשים לחוות אותו בקרבה אנושית, כי אנשים רוצים לחוש אותו ולהיות בקרבתו.
לובי מלון קרלטון בהרצליה. במסדרונות נוצרה חווייה באמצעות וידאו ארט, המציג יצירות אמנות המלוות את האורח במעבר בין החללים. גופי התאורה והאלמנטים הנילווים להם, יוצרים מתחמים אינטימיים, השומרים על תחוושת הפתיחות הועוצמה של הנוף. צילום: עמית גרון
D&A: איך אפשר לתחם אזורים בחלל באמצעות אור?
הלפרין: האור יודע לייצר גם כל מיני חוויות תיאטרליות, המעצב צריך להכיר את תכונות האור, בכדי לעשות בו מניפולציות ולדעת איך הוא ישפיע על האדם והחלל. במסעדה רצינו להפוך את המטבח לתיאטרון, בו הבמה הוא המטבח. מצאנו את הדרך שכל אנשי המטבח יהיו בצללית והאור מאחוריהם, הם הופכים לסוג של שחקנים מול מסך של אור. זה מה שמושך תשומת לב וגורם למבקרים במסעדה להסתכל ולהרגיש ששם נרקחות החוויות הגסטרונומיות, זו הבמה. שם מחוללים את מה שאתה אוכל, אתה מספר את הסיפור, זה לא שבאיזה מטבחון קטן מחממים לך את האוכל, ההליך צריך להיות דרמטי. האור גורם להם במסעדה להבין שהמטבח זה המקום הכי חשוב. כמו שמחשיכים תיאטרון והאור בא רק מהבמה שבו, אנחנו בחללים מוארים צריכים להאיר את החלקים שצריכים למשוך את תשומת הלב. אני לא שוטף את המטבח באור, אלא קיר המטבח מקרין את האור כמו מסך.
אור מבטל את תחושת הגודל, או אם תסכל לחיוב, הוא מעצים את תחושת המרחב. לדוגמא , אנחנו יצרנו בחלל אחר במלון תיקרה שהיא כולה תאורה ואז התחושה שהיא מעניקה, שאתה בחלל חוץ, כי רק בחללים שהתקרה איננה מסה הוא בעצם חלל חוץ. בתקרה המייצרת אור, התחושה שאתה בחלל שנהנה מתחושת חוץ ומחבר אותך לחוץ ומטשטש את הגבולות בין החוץ לפנים, האור מצליח בתת מודע לנטרל את תחושת המרחב , לייצר מרחב שבעצם איננו . אור יוצר מרחב . כשאתה רוצה ליצור פיאצה, אתה יכול ליצור אותה באמצעות רהיט ענק או מזרקה אבל גם באמצעות אור, שיגרום לאנשים לרצות לשהות שם ולהרגיש שקורה שם משהו, למרות שהוא יכול להיות ממוקם בעצם במעבר , כמו בפואייה במעבר בריץ קרלטון . זה אחד האמצעים ליצור טקס . באמצעי זה של תקרת אור עגולה , אגב, משתמשים הרבה בבתי כנסת ברחבי העולם.
מסעדת “הרברט סמואל” הרצליה. שימוש בתיבות אור מצד הקיר, מנטרלות את מסת הקיר והופכות אותו למקור אנרגיה מול תאורת השמש מבחוץ. האור הבוקע מהתקרות מסונן דרך גריל המדמה פרגולה וכך נוצר תעתוע בין החוץ לפנים . צלם: עמית גרון
D&A: יש בשוק מגוון עצום של גופי תאורה. מתי ולמה בכלל צריך לעצב גופי תאורה במיוחד לחלל כלשהו?
הלפרין: גופי תאורה נשפטים בשני ערכים, האחד באור שהם מחוללים והשני זה הפיסוליות והצורניות שלהם. לעתים אנחנו רוצים במהלך תכנון חלל לייצר אלמנט חזרתי, שמחולל את האור באופן מאד מדוייק לאווירה ולחוויה שאנחנו רוצים ליצור. זה מביא אותנו לתכנן בעצמנו גופי תאורה לחלל. במקביל לעיצוב החלל, אנחנו מחפשים את גוף התאורה שיודע להיות מדויק יותר, גם מורפולוגית וגם מבחינת היכולת שלו להתאים את האור הנכון לחלל. במסעדת “בלון סקיי” שעל גג מלון קרלטון בתל–אביב, יצרנו גוף תאורה ייעודי לחלל למרות שהמרחב היה קטן ושימש כחדר מכונות בעבר. האור מוסס ויצר מרחב חדש שלא היה קיים. בגלל שאיש לא יהיה מוכן לשבת בחלל שהפרופורציות שלו היו אולי נכונות לחדר מכונות אך לא למסעדה, היינו צריכים לייצר חוויה, גם של מרחב וגם סוג של תרחישי אור שמעצימים את המרחב וגם את הצורות. רצינו ליצור צורות אורגניות זורמות, שמתכתבות עם הים שבחוץ והאור עזר לנו לעשות את העצמה של הצורה המעגלית הזורמת שמתאימה למקום. אם בעבר הייתי אומר שאתה מפסל את המקום בעזרת המסות, אז אני אומר כיום שאתה מפסל את המקום בעזרת האור והמסות, שני ערכים עם אותן עוצמות.
במסעדת “בלו סקיי”, למשל, חיפשנו גוף תאורה המתאים גם לחוץ וגם לפנים, שלא מצאנו לו מענה במה שכבר קיים בשוק ולכן תיכננו גוף כזה בעצמנו, שגם יתן לנו בדיוק את העוצמה והצבע של האור שביקשנו. יש אכן מבחר אינסופי של גופי תאורה, אבל עדיין יש צורך לעצב גופים המתאימים בדיוק המירבי לדרישות ואני מוכן להתאמץ ולצאת מגדרי בכדי למצוא את הגוף המדויק למטרה שלי. זה גם בהתייחס לזה שאנחנו המעצבים תמיד מייצרים בתוך במגבלות. דוגמא נוספת היא כשאנחנו רוצים לייצר גופי תאורה חזרתיים, לעצב סדרה חזרתית. גם כאן אני מוצא לנכון לייצר גוף מאיר ובעל צורה חזרתית שאני מעוניין בה. זה לא פשוט לעצב חזרתיות מהודקת, יש גופי תאורה נהדרים כבודדים, אבל כשמשכפלים וחוזרים עליהם, הם מעייפים, בבחינת רוב עצים שלא מראים את היער. ביצור סדרה של גופים, זה לא מספיק שהגוף עצמו יפה, אלא הסדרה שלו עצמה כרצף צריכה להיות מאד אטרקטיבית. יש פרויקטים ששם ריבוי האלמנטים עושה את הסיפור, ובכלל גופי תאורה הם סיפור של פרטים, אתה הופך למעצב מוצר בחיפוש אחרי מוצרים המעצימים את חווית המקום, כשהמבקר יפגוש במקום אובייקטים מושכים צורנית, שהוא לא הכיר במקום אחר. גוף שמעצב את עצמו הוא סוציומט. הוא חייב להתכתב בדיוק עם החלל בו הוא ממוקם ולכן אנחנו מעצבים אותו בעצמנו. במסעדת “בויה” בנמל תל-אביב, גוף התאורה שעיצבנו במיוחד, מרחף בחלל מעל לשולחנות, מתאים בדיוק רב לתפקיד שלו, לאור, לחומר ולצורה ההאנגרית של המסעדה, הוא מעניק אינטימיות ליושבים, טבעות העץ מהן הוא מורכב מתכתבות עם הדקים בטיילת שבחוץ. הגוף הזה המהדהד אור עם טבעות רדיליות, נולד במיוחד לחלל הזה ולפינה הזו וחומריו מתאימים רק למקום הזה. גופי התאורה מספרים את הסיפור של המקום. כאן גופי תאורה מיובאים מאיטליה, מוצלחים ככל שיהיו, לא היו מתאימים. הוא הסמל של המקום. ברוב המקרים, אם כי לא בכולם, אי אפשר למצוא גוף שהוא בדיוק המכסימלי מתאים למקום. גם אינגו מאורר גאון מעצבי גופי התאורה, בעת שתכנן את חנות קאמפר, הבין שהוא צריך לייצר גוף תאורה במיוחד עבור קאמפר ולא השתמש באף אחד מהמוצרים שלו, שכולם אייקונים הנמצאים באוספי מוזיאונים והיקנו לו שם עולמי. אני מתנגד להגדרה שתפקיד האור רק למלא פונקציה, הוא בא לספק חוויה. גם בחנות אליה באים לקנות מוצרים, באים בסופו של דבר בשביל החוויה.
משרדי חברת ליבנת
