שקט שורר ב”רחוב ההולנדי” הוותיק והצר, שנמצא בליבו של אחד היישובים השבעים בגוש דן. בולט בזרותו ברחוב השקט, מבנה חדש המתנשא מעל כולם. בעלי הבית – הורים לשתיים, עם טעם משובח– קנו את אחד הבתים הישנים, אך במקום להרוס ולבנותו מחדש, החליטו דווקא לשפץ, בזכות אהבה למבנה המקורי של הבית.
הבית היושב על מגרש של 450 מ”ר, מתוכם 300 מ”ר בנוי על שתי קומות. האדריכל דולפי לוי ומעצבת הפנים עדי חמיצר (לוי חמיצר אדריכלים), התאימו את הבית לצרכי המשפחה: מקום עם אווירה נינוחה, בו החוץ ישפיע על פנים הבית. קומה שלישית נוספה לבית עם חדר עבור הבת המתבגרת.
הקירות, מבפנים ומבחוץ, נצבעו לבן, ולחלונות הגדולים – יריעות זכוכית נקיות שמכניסות את הנוף פנימה – נבחרו תריסי עץ בירוק כהה ופרופילי ברזל שחור, שמעשיר את פלטת הגוונים המונוכרומטית. בריכה נבנתה בגינה האחורית, ומסביבה מוקמו עצים גדולים, שמשווים לה מראה ותיק.
על חזית המבנה מסוככים עצים גבוהים, ושערי ברזל צבועים לבן מסתירים את החצר הקדמית ומאפשרים פרטיות מוחלטת. דלת כניסה מקורה, עשויה זכוכית וברזל שחור, שנבנתה בזווית אלכסונית ומאפשרת הצצה פנימה. מבט ראשון מגלה את רצפת הפרקט, שעשויה עץ אלון מבוקע בגוון שוקולד.
מימין לדלת הכניסה, מוקם חדר העבודה. השולחן עוצב על ידי האדריכלים מפלטת שיש ירוקה, שהונחה על “חמורי” ברזל שחורים. על הקיר ספרייה שעשויה ממדפי פח דקיקים ולבנים.
משמאל לכניסה נמצא המטבח, שכעת הוא פתוח לפינת האוכל ומוגדר בזכות אריחי בטון משושים. קיר מפריד בינו לבין גרם המדרגות הפיסולי, וכך נוצרה מעין מבואה. כנגד הקיר הוצבו זוג קונסולות מברזל לבן ונתלתה עליו עבודת פופ-ארט בצורת לבנת לגו גדולה ומעוכה.
בשיפוץ הוחלט להגביה את מפלס פינת האוכל וליישרו עם המטבח (במקור היה מפלס נמוך). המעבר ביניהם הודגש באמצעות פלטות ברזל דקיקות שמחפות את המשקוף נטול הדלת, ויוצרות מראה של שער. בפינת האוכל הוצב שולחן אבירים מעץ גושני, סביבו כסאות שחורים ומעל נתלו שתי מנורות שנעשו מבקבוקי יין ישנים והובאו בידי בעלי הבית מחו”ל. גם מפינת האוכל יש יציאה לחצר.
הסלון נשאר נמוך בשתי מדרגות מפינת האוכל – בין שני המפלסים מגשר מזנון שתיכננו לוי וחמיצר והוכן ממסגרת ברזל ודלתות עץ צבועות בגוון קפוצ’ינו בהיר. מצד פינת האוכל הוא משמש כארון כלים, ומצד הסלון כגב לספה. בקרבת שתי המדרגות הוטמע בפרקט ריצוף שיש ירוק, שעליו הונח קמין.
הסלון פתוח לגינה בקיר זכוכית שנמתח מהרצפה לתקרה. פינת הישיבה מורכבת מספת צ’סטרפילד מרופדת בבד קטיפה חום, ספה לבנה ושתי כורסאות נדנדה לבנות. על הקיר האלכסוני המשותף לבית השכן נתלה מסך טלוויזיה ומתחתיו מדף פח לבן. דרך החלון נשקפת פינת אוכל חיצונית – שולחן עץ וכסאות לבנים, תחת פרגולת עץ לבנה. פינת “זולה” צופה אל הבריכה.
גרם המדרגות אל הקומות העליונות מוקם מול קיר המטבח. המדרגות המיושנות הוחלפו במדרכי עץ תחומים במעקה ברזל שחור ופיסולי. תוואי הבית הזוויתי הכתיב צורה לא שגרתית, שאותה החליטו לוי וחמיצר להעצים דווקא. בקומת חדרי השינה, מעל הסלון, מוקמה יחידת ההורים, עם מרפסת שצופה אל הבריכה. היא רוצפה באריחי בטון מאוירים. המזגן הוסתר בקיר נמוך שעליו הונח מדף עץ צבוע לבן והוא משמש כגב למיטה הזוגית. שרפרף מצד אחד של המיטה וגרסה מוקטנת של שולחן “טוליפ” מצדה שני משמשים כשידות לילה. שתי מנורות קריאה מבית “vibia”, כורסה ווילונות לבנים, תמונות וחפצי נוי משלימים את התמונה.
חדר הרחצה של ההורים מוקם בפינה המשולשת של הקומה, בינו לבין אזור המיטה מפריד חדר ארונות פתוח, שכולל שלושה קירות של ארונות עם דלתות אלון בגוון טבעי, סביב שידת מגירות לאביזרים, שמציגה את תוכנה בזכות מכסה זכוכית.
