התכנון האדריכלי של הבית מבוסס על יצירת חללים זורמים המקיימים קשרים ויזואליים זה עם זה. החלוקה הפנימית אינה מבוססת על הפרדה נוקשה בין אזורים, אלא על רצף מרחבי המאפשר מעבר הדרגתי בין פונקציות שונות בבית. בתוך כך נוצרת תחושת המשכיות בין החללים הציבוריים לבין החללים הפרטיים, כאשר כל אחד מהם שומר על הגדרה ברורה אך אינו מנותק מהמערכת הכוללת.

האור הטבעי מהווה מרכיב מרכזי בתכנון, כאשר פתחים ממוקמים בקפידה על מנת לאפשר חדירה של אור אל עומק הבית. האור מלווה את החללים לאורך שעות היום ומדגיש את האיכויות המרחביות שלהם. השימוש בפתחים אינו מתמצה בהכנסת אור בלבד, אלא גם ביצירת קשר מבוקר עם החוץ, תוך שמירה על פרטיות הדיירים.

הבית מתאפיין בשימוש בחומרים בעלי נוכחות ברורה, בהם בטון, עץ וזכוכית. חומרים אלו משולבים יחד ליצירת שפה אחידה, כאשר כל אחד מהם תורם לאפיון החלל. הבטון מדגיש את המבנה ואת המאסה, בעוד העץ מוסיף ממד חם יותר לחלל הפנימי. הזכוכית מאפשרת שקיפות ופתיחות, ומחזקת את הקשר בין פנים לחוץ.

אלמנט המדרגות מהווה רכיב משמעותי בארגון החלל. הוא אינו משמש רק כאמצעי מעבר בין קומות, אלא כאלמנט אדריכלי המחבר בין חלקי הבית השונים. מיקומו ותכנונו מאפשרים יצירת קשרים ויזואליים בין הקומות, ותורמים להבנת המבנה כמכלול אחד רציף.

התכנון מתייחס גם לגבולות המגרש ולקרבה למבנים הסמוכים. באמצעות שליטה במיקום הפתחים ובאופן הפנייתם, הבית מייצר הפרדה מסוימת מהסביבה החיצונית, אך מבלי להתנתק ממנה לחלוטין. כך מתאפשרת חדירת אור ואוויר, לצד שמירה על תחושת פרטיות בתוך הסביבה העירונית.

הפרויקט מבטא גישה אדריכלית המתמקדת בארגון חללים, שימוש מדויק בחומרים וניצול תנאי האתר ליצירת סביבת מגורים מותאמת. הבית אינו נשען על מחוות צורניות בולטות, אלא על תכנון מדוד המייצר מערכת יחסים בין החללים, האור והחומר, תוך התאמה לצרכים היומיומיים של הדיירים.

אדריכלית רוני אלרואי
צילום: נימרוד לוי