פרויקט House Hourré של Collectif Encore מציע גישה אחרת לגמרי לאדריכלות: לא לשלוט בטבע, אלא להקשיב לו.
הכול התחיל מקריסה. גג האסם הישן התמוטט, גרר איתו את הקומה העליונה והפך את המבנה למעין יער של שברים. במקום לראות בכך אסון – האדריכלים ראו הזדמנות. “הבנו שנוצר כאן משהו ייחודי, והחלטנו לא לשנות אותו”, הם מספרים. כך, החלל המרכזי הפך ל“קרחת יער” פנימית – לב פתוח ונושם בתוך הבית.

האתגר: לשפץ אסם ורפת בשטח של כ־700 מ"ר, בתקציב נמוך. הפתרון: מינימום התערבות, מקסימום שימוש במה שכבר קיים.
קירות האבן נשארו כפי שהם, שלדי העץ נחשפו, ודלתות האסם הפכו לחלונות גדולים. פתחים רחבים מאפשרים לדלתות להיעלם לצדדים, ולטשטש כמעט לחלוטין את הגבול בין פנים לחוץ.
גם התכנון הפנימי מאתגר את המוסכמות. חדר הרחצה, למשל, בשטח של כ־25 מ"ר, הוא לא רק מקום להתקלח בו. הוא גם ספרייה, סלון, חלל משחקים או פינת מנוחה. “אנחנו מתכננים חללים שיכולים לעשות כמה דברים במקביל”, מסבירים ב־Collectif Encore. זו אדריכלות גמישה, חיה, משתנה.
הבית עצמו משקיף אל נוף גבעות רכות וירוקות, עם אזורי ישיבה חיצוניים ואפילו רחצה תחת כיפת השמיים. אבל היופי האמיתי נמצא דווקא בפרטים הקטנים: חרקים שחיים בין הקירות, ציפורים שמבקרות, עצים שממשיכים לגדול סביב ובתוך המרחב. זהו בית שמארח לא רק בני אדם, אלא מערכת אקולוגית שלמה.
כאן, הבית אינו אובייקט סגור, אלא סביבה חיה, שמשתנה מדי יום.
וכשנותנים לטבע מקום אמיתי בתוך האדריכלות, משהו עמוק יותר קורה: החיים עצמם הופכים יפים יותר.