בין בתי האבן הצפופים של Rabós, כפר קטן השוכן במורדות גבעות Alt Empordà שבקטלוניה, ניצב Ca la Carolina – בית מגורים צנוע שנבנה במאה ה־18 ועמד נטוש במשך שנים. המבנה, המוכר לתושבי המקום כ"בית של סבתא קרולינה", סבל מהזנחה מתמשכת, אך במקום למחוק את עברו וליצור זהות חדשה לחלוטין, בחרו משרדי האדריכלים Lacol ו-Altura Arquitectes להעניק לו פרשנות עכשווית המכבדת את אופיו המקורי.
הבית תוכנן במקור בהתאם לטיפולוגיה הכפרית המסורתית של האזור: קומת המגורים מוקמה במפלס הרחוב העליון, בעוד שהקומה התחתונה שימשה לחקלאות, לאחסון ולבעלי חיים. שיפוץ קודם כבר הוסיף חלל עליית גג מתחת לגג המחודש, ולכן המשימה המרכזית של האדריכלים לא הייתה להמציא את הבית מחדש, אלא ליצור דיאלוג הרמוני בין שכבות הזמן השונות שהצטברו בו לאורך השנים.
הגישה הזו ניכרת כבר בחזית המבנה. החזית הוורודה ההיסטורית שוחזרה והועצמה, בעוד שמסגרות החלונות, התריסים וההצללות נצבעו בצהוב רווי ובולט. למרות הניגוד למראה המאופק של הבתים הסמוכים, הבחירה הצבעונית נשענת על מסורת מקומית ארוכת שנים של חזיתות צבעוניות האופייניות לאזור, ומעניקה לבית נוכחות ייחודית מבלי לנתק אותו מהקשרו.
המהלך המשמעותי ביותר בפרויקט אינו קשור דווקא לצבע, אלא לאור. בעוד שבמקור פנו החללים המרכזיים אל חזית הרחוב הצפונית והחשוכה יחסית, השיפוץ הפנה את חיי היומיום דרומה – אל השמש ואל הנוף הפתוח של העמק. חלל המגורים ופינת האוכל נפתחו אל דק עץ חדש הצופה אל השדות והגבעות, ויוצרים קשר ישיר בין הפנים לנוף הכפרי.
כדי להחדיר אור טבעי אל מרכז הבית, יצרו האדריכלים פתח אנכי בתקרת הקמרון הקטלוני, המאפשר לאור לחדור מקומת הגג דרך החזית המזוגגת הפונה דרומה. כך מוארת פינת האוכל, שהוגדרה על ידי המתכננים כלבו החברתי האמיתי של הבית – המקום שבו מתכנסים בני המשפחה והאורחים סביב השולחן.
גם המטבח נהנה מחשיפה לנוף ולאור הטבעי, בעוד שמערכת מדרגות מחברת בין הדק העליון לחצר התחתונה ומחזקת את הקשר בין מפלסי הבית השונים לבין החללים החיצוניים.
עיצוב הפנים מבוסס על חומריות מקומית וצנועה. קירות האבן המקוריים נצבעו בסיד לבן מסורתי, תקרות הקמרון הקטלוניות שוחזרו, ורצפות טרקוטה שיוצרו באזור La Bisbal d'Empordà מחזקות את תחושת המקום וההמשכיות. לצדן שולבו עבודות נגרות מותאמות אישית מעץ אורן, המעניקות לחללים חמימות ורכות. בחדרי הרחצה נוספו אריחי קרמיקה מזוגגים בגווני ירוק וכחול עדינים, לצד כיורים בעבודת יד הממשיכים את השפה המקומית והמאופקת של הפרויקט.
שפע האור הטבעי, הריהוט המינימליסטי והחומרים הטבעיים יוצרים אווירה רגועה וכמעט מנזרית, שבה כל פרט נבחר בקפידה ואינו מתחרה באיכויות המקוריות של המבנה.
Ca la Carolina הוא דוגמה מרשימה לאופן שבו שימור אינו חייב להיות נוסטלגי או קפוא בזמן. באמצעות התערבות מדויקת ומאופקת הצליחו Lacol ו-Altura Arquitectes לזקק את מהותו של הבית הכפרי הקטלוני – חומריותו, ההיגיון המרחבי שלו וטקסי היומיום שהתרחשו בו – ולהעניק לו חיים חדשים המתאימים למאה ה־21.

Photography by Pol Viladoms