את ריצוף הטיילת ביצעה חברת אקרשטיין, היא הייתה אחראית גם לייצור מרצפות בטון מרובעות ס״מ. 45x45 שאורכן ורוחבן , הקרויה על שם ״תוכנית גרינבלט״ המהנדס שתכנן אותה, היא התוכנית הראשונה להקמת טיילת הצמודה לחוף הים. למרות הכנת תוכנית מפורטת, קבלת אישורים של יועצים מחוץ לארץ והסכמת העירייה לפרויקט, היא לא זכתה לתמיכת הממשל הבריטי, ככל הנראה בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בהקמתה. כמה שנים לאחר מכן עברה התוכנית עיבוד מחדש, ביוזמת מהנדס העיר דאז 1933 ובשנת יעקב שיפמן הועברה התוכנית לעיונם של המהנדסים האנגלים. כשנה לאחר מכן, בתום ויכוחים ודיונים רבים בעירייה, היא אושרה. בתוכנית נכלל ייבוש של קטע חוף ברוחב מטר בערך באמצעות קירות 150 ממוצע של מגן באורך קילומטר וחצי. השטח שתוכנן לייבוש השתרע מן הגבול עם יפו עד שדרות קרן קיימת (היום שדרות בן גוריון). הטיילת עצמה תוכננה להיות משטח מוגבה מעל החוף עם מעקה ברזל ומעט צמחייה, והיא נמשכה מחוף בוגרשוב ועד חוף גאולה של ימינו. החלה הבנייה ונסללה הטיילת 1938 בשנת התל־אביבית הראשונה. את ריצוף הטיילת ביצעה חברת אקרשטיין. היא הייתה אחראית גם לייצור מרצפות בטון מרובעות סנטימטרים ועוביין 45 שאורכן ורוחבן חמישה סנטימטרים וגם להנחתן. זה היה אחד הפרויקטים הראשונים והגדולים של החברה. פתיחת הטיילת התל־אביבית סימנה נקודת מפנה ביחסים שבין העיר לחוף הים. לראשונה נוצר מרחב ציבורי מוסדר ששימש לפנאי ובילוי על קו המים ונהפך לחלק בלתי נפרד מן הנוף העירוני ומן החיים התל־ אביביים. בעשורים שלאחר מכן ידעה הטיילת גלגולים ושינויים רבים, אך היא נותרה סמל לחיבור שבין העיר לים ולרגע שבו תל־אביב הפנתה לים את פניה. מרצפות הבטון המרובעות היו לאחד המרכיבים המזוהים ביותר עם מרחביה הציבוריים של העיר. 29
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=