אלף תושבים בערך 200 ערב קום המדינה התגוררו בתל־אביב — כשליש מכלל היהודים שחיו אז בארץ ישראל. לאחר הכרזת העצמאות החלו להגיע לישראל גלי עלייה עצומים מאירופה, מצפון אפריקה ומן המזרח התיכון, והמדינה הצעירה נדרשה להתמודד עם אתגר מורכב: למצוא פתרונות דיור מהירים לאוכלוסייה החדשה. תל־אביב, שכבר הייתה מרכז עירוני שוקק, החלה לגדול בקצב מסחרר ובסוף שנות הארבעים נהפכה לעיר הגדולה בישראל. אך לצד ההתפתחות המהירה נוצרו בעיות תשתית חמורות — הצפיפות גברה ורבים מן המבנים שהוקמו בחופזה התבלו במהירות. זו הייתה תקופה פורצת דרך בעיצוב הנוף העירוני של תל־אביב. רחובות חדשים נסללו, ומדרכות רוצפו בקצב מואץ. התכנון והביצוע נשענו על חזון מודרני ואירופי, כיאה לעיר צעירה השואפת לשמש מטרופולין מתקדם. בתנופת הבנייה הזאת היה לבית החרושת של אקרשטיין תפקיד מהותי. אבני השפה והמרצפות שיוצרו בו בעבודת יד מוקפדת היו בתוך זמן קצר לחלק בלתי נפרד מן השפה החזותית של העיר המתהווה. הן עיצבו לא רק את המדרכות והרחובות אלא גם את הדרך שבה תפסו המתכננים והתושבים את המרחב הציבורי שסביבם — נקי, מסודר ומושתת על עקרונות של תכנון מודרני. בתנופת הבנייה של תל–אביב היה לבית החרושת של אקרשטיין תפקיד מהותי. רחובות חדשים נסללו, ומדרכות רוצפו בקצב מואץ. משפחת אקרשטיין מטיילת בירקון. :למעלה גיורא בכיתה א׳ עם המורה שושנה אשמן.: למטה — מימין מבלים בחוף הים בתל־אביב. :משמאל 36
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=