ציירים משתמשים במיני צבע שונים ואילו האמן הסיני Cai Guo-Qiang, מצייר באבק שריפה.
הוא צבר כבר כמה נתונים סטטיסטיים מדהימים: הוא עשוי להיות האמן היחיד בהיסטוריה האנושית, אשר מיליארדים של בני אדם הביטו בו זמנית באחת היצירות שלו: היה זה “פיסול מזיקוקים” שהוקרן ברחבי העולם הטלוויזיוני, אותו הוא יצר עבור הפתיחה של אולימפיאדת בייג’ינג בשנת 2008. היו אלה מקבצי זיקוקים שנורו ברצף, עוברים מרחק של 15 קילומטר, בתוך פרק זמן של 63 שניות.
עבודות חומר הנפץ המונומנטליות ביותר שלו, כללו גם פסלי אדמה בוערת ענקים, כמו פרויקט להגדלת החומה הגדולה של סין ב -10,000 מטר, שבו הוא פוצץ רכבת מרהיבה בת ששת קילומטרים של חומרי נפץ.
קהל היעד שלו, הוא אומר, הם חוצנים והיצירות אמורות להיראות מהחלל: הוא רוצה לפתוח “דיאלוג עם היקום”, הוא אומר.
“ציורי” אבק השריפה שלו, אלה משטחים לבנים גדולים, שעליו קאי הצית אבק שריפה בכדי לייצר רקמה שחורה, יצירות אמנות מופשטות שמזכירות אחד הקליגרפיה הסינית המסורתית, אלימות שהפכה ליופי אוורירי.
הציורים נוצרים במיצגים ענקיים, בהם הוא מצית את אבק השריפה ולהבדיל מהשימושים הנפוצים והנפיצים של החומר, כאן הוא אינו מכלה ומשמיד, אלא יוצר אמנות
40,000 זיקוקים במיצג במוזיאון לוס אנג’לס
מיצג של סולם אבק שריפה המגיע לשמיים
