המלון, שנחנך לפני כשנתיים, פועל כמלון לכל דבר עם כ־210 חדרים, וכולל גם מערך נרחב של פונקציות רפואיות וציבוריות: אזור ספא ובריכה טיפולית על גג הבניין הצופה אל הרי ירושלים, מערך השאלת ציוד רפואי של יד שרה במרתף, קומת משרדים, קומה לביטוח לאומי, בית כנסת, מסעדה, לאונג'ים, אולם אירועים ושטחים ציבוריים רחבים במיוחד. כל קומה תוכננה לא רק כפרוזדור מעבר, אלא כמרחב שהייה פעיל, עם אזורי הסבה ומרפסות קומתיות ציבוריות – מתוך תפיסה של תנועה איטית, עצירה ומפגש.

במציאות הישראלית הנוכחית, הפרויקט מקבל משמעות רחבה אף יותר. בעידן שבו החברה נדרשת להתמודד עם השלכות ארוכות טווח של טראומה, פציעה וחזרה לשגרה, מלון ירמיהו 33 מציע מודל אדריכלי אזרחי חדש – כזה שאינו שייך למערכת הבריאות, אך פועל לצידה. זהו מרחב ביניים שמאפשר תהליך שיקום שאינו מתנהל בתוך מוסד רפואי, אלא בתוך סביבה מלונאית, אנושית ומכבדת. עבור חיילים ואזרחים כאחד, המקום מגלם תפיסה של “היום שאחרי” – שלב שבו ההחלמה אינה רק רפואית, אלא גם נפשית וחברתית, והאדריכלות הופכת לכלי תומך בחזרה לחיים.

על התכנון האדריכלי הופקדו האדריכלים המייסדים בני אנקשטיין ובני פרי מ־V5 אדריכלים, עיצוב הפנים בוצע על ידי רויטל קנובליך ובני פרי, ותכנון הבריכה והספא הופקדו בידי האדריכל השותף מידד גנדלר. חלוקת העבודה בין המתכננים אפשרה לכל תחום התמחות – מבני ציבור, פנים, ספורט ופנאי – לבוא לידי ביטוי בתוך מכלול מורכב במיוחד.
“זה פרויקט עם ריבוי מערכות וריבוי אילוצים,” אומר האדריכל בני אנקשטיין. “יש כאן מלון פעיל, שימושים ציבוריים, פונקציות רפואיות, משרדים ומערכות מורכבות של מכשור. אבל האתגר האמיתי לא היה טכני – אלא תפיסתי: איך מייצרים מקום רפואי־תומך שלא נראה ולא מרגיש כמו מוסד רפואי.”

לדבריו, נקודת המוצא הייתה ברורה: “זה מלון לשהייה אחרי שיקום. אנשים מגיעים לכאן כדי לחזור לעצמם, לחיים, לשגרה. ולכן האדריכלות הייתה צריכה לשדר פיין, סטייל, קלילות מסוימת – לא סטריליות, לא אווירה של בית חולים.”
הבחירה האדריכלית משקפת את המתח הזה גם בחזית הבניין. מצד אחד, אגף צפוני בשפה ירושלמית מסורתית, עם חיפוי אבן וחלונות מוארכים וכהים; מצד שני, אגף דרומי עכשווי ונועז יותר, המשלב אלומיניום ולוחות HPL צבעוניים היוצרים חזית דינמית המדמה ויטראז' מודרני. בין האגפים מפרידים קירות מסך וזכוכית כהה, והחיבור ביניהם נעשה באמצעות מרפסות פתוחות – אלמנט שמכניס אור, אוויר ותחושת פתיחות.

“החזית המודרנית עברה תהליך ארוך של אבולוציה,” מספר אנקשטיין. “חיפשנו דרך להיות שונים, אבל לא מנוכרים. ליצור אדריכלות שמכבדת את ירושלים, ובו בזמן מבטאת עיר עכשווית, חיה ומתפתחת.”
גם עיצוב הפנים ממשיך את אותו דיאלוג: שימוש באבן ובחומרים מסורתיים לצד תקרות עכשוויות, תאורה נסתרת ושפה מלונאית רגועה. התוצאה היא מבנה שמצליח להכיל עירוב שימושים אינטנסיבי – תיירות, רפואה, ציבור ומשרדים – ולפעול כמכלול אחד קוהרנטי.
מלון ירמיהו 33 מדגים כיצד אדריכלות יכולה להגיב למציאות משתנה: לא רק כפתרון פונקציונלי, אלא כמרחב שמאפשר ריפוי, התאוששות ותיירות – באותה נשימה.

צלם הראל גלבוע