עולם האמנות מתאבל על מותו של David Hockney, מהאמנים הבריטים החשובים והאהובים ביותר של המאה ה־20 וה־21. במשך יותר משבעה עשורים הוא יצר ללא הפסקה, חקר טכנולוגיות חדשות, שינה את הדרך שבה אנחנו חושבים על ציור ופרספקטיבה, והפך את בריכות השחייה של קליפורניה, הנופים של Yorkshire והדיוקנאות של חבריו, לאייקונים תרבותיים. לצד היצירות המפורסמות מסתתרים גם לא מעט סיפורים מפתיעים.
הוא סירב לכתוב את עבודת הגמר שלו
כשלמד ב־Royal College of Art בלונדון, נדרש Hockney להגיש עבודה עיונית כתנאי לקבלת התואר. הוא סירב בטענה שיש לשפוט אותו כאמן ולא ככותב, ובמקום החיבור הגיש ציור סאטירי של התעודה עצמה. בסופו של דבר שונו התקנות והוא קיבל את התואר.
David Hockney, A Bigger Splash, 1967. © David Hockney. Tate.
הוא היה סרבן מצפון
בצעירותו סירב לבצע שירות צבאי במסגרת ה־National Service שהיה נהוג בבריטניה. במקום זאת שירת במשך שנתיים כאח סניטרי בבית החולים St Luke's ב־Bradford.
הוא ראה צבעים במוזיקה
האמן Hockney סבל מסינסתזיה (Synesthesia), תופעה שבה חושים שונים "מתערבבים". מוזיקה עוררה אצלו חוויות צבעוניות חזותיות, והשפעה זו ניכרת במיוחד בעבודותיו לתיאטרון ולאופרה.
Portrait of an Artist (Pool with Two Figures), 1972
הוא הפך את בריכות השחייה לאמנות גבוהה
כשהגיע לראשונה ל־Los Angeles בתחילת שנות ה־60, הוקסם מהאור הקליפורני ומהבריכות הכחולות שנראו לו אקזוטיות לחלוטין ביחס לבריטניה האפורה שבה גדל. מכאן נולדו יצירות כמו A Bigger Splash ו־The Splash, שהפכו לסמל המזוהה ביותר עם יצירתו.
Mr and Mrs Clark and Percy, 1970-
הוא דחה תואר אבירות
בשנת 1990 הוצע לו תואר Knight מטעם הכתר הבריטי. Hockney סירב בנימוס. הוא הסביר שאינו מייחס חשיבות לפרסים או תארים רשמיים, ומעדיף להישאר נאמן לעצמאותו.
הוא היה חלוץ של האמנות הדיגיטלית
הרבה לפני שהמושג "אמנות דיגיטלית" הפך פופולרי, Hockney כבר התנסה במחשבים, במכשירי פקס, בטאבלטים ובאייפדים. ב־2010 הציג תערוכה שלמה בפריז שהורכבה מעבודות שנוצרו על גבי iPad בלבד.
Beverly Hills Housewife, 1966-67, acrylic on two canvases
הוא אהב Polaroid לא פחות משהעריץ את Picasso
בתחילת שנות ה־80 יצר סדרת קולאז'ים מפורסמת בשם "Joiners", שבה חיבר עשרות ולעיתים מאות צילומי Polaroid לתמונה אחת. הוא ראה בכך מעין גרסה מודרנית לרעיונות של Pablo Picasso והקוביזם – הצגת המציאות מכמה נקודות מבט בו־זמנית.
הוא העריץ את Walt Disney
לצד אהבתו ל־Picasso ול־Matisse, Hockney נהג לומר ש־Walt Disney היה "אמן אמריקאי גדול". בתקופת מגוריו בקליפורניה ביקר פעמים רבות ב־Disneyland, והאטרקציה האהובה עליו הייתה Pirates of the Caribbean.
הוא עיצב תפאורות לאופרות מפורסמות בעולם
לאורך הקריירה שלו יצר תפאורות ותלבושות להפקות אופרה גדולות, בהן The Magic Flute של Mozart, The Rake's Progress של Stravinsky ו־Turandot של Puccini. הוא נהג לכנות את עבודות הבמה שלו "ציורים על במה".
self portrait
הוא ישב 120 שעות בשביל Lucian Freud
בשנת 2002 ציירו Hockney ו־Lucian Freud דיוקנאות זה של זה. Hockney ישב מול Freud במשך כ־120 שעות. לעומת זאת, Freud הסכים לשבת רק כארבע שעות עבור Hockney. כשנשאל על הפער, השיב בהומור: "הוא מצייר לאט ומפטפט. אני מצייר בשקט."
משפט אחד שלו הפך לסמל של תקופת הקורונה
במהלך מגפת הקורונה התגורר ב־Normandy שבצרפת ותיעד מדי יום את חילופי העונות באמצעות האייפד שלו. בעוד העולם כולו היה סגור ומסוגר, פרסם מסר קצר שהפך לאחד הציטוטים המזוהים עמו ביותר: "Do remember they can't cancel the spring" – "זכרו, את האביב אי אפשר לבטל".
Christopher Isherwood’s House, Santa Monica, 1966, ink on paper
הוא יצר את אחד הציורים הגדולים ביותר במימדיו בתולדות האמנות הבריטית
היצירה Biggest Trees Near Warter הורכבה מ־50 קנבסים נפרדים שחוברו יחד למשטח עצום באורך של כ־12 מטרים.
אמו של הוקני, פאריז
הציור הראשון שמכר היה דיוקן של אביו
הרבה לפני שמחירי יצירותיו הגיעו לעשרות מיליוני דולרים, Hockney מכר ציור של אביו תמורת עשרה פאונד בלבד.
ועוד עובדה בונוס:
בשנת 2018 שבר Hockney את שיא המכירה לאמן חי כאשר יצירתו Portrait of an Artist (Pool with Two Figures) נמכרה במכירה פומבית בכ־90 מיליון דולר. עבור מי שמכר את הציור הראשון שלו – דיוקן של אביו – תמורת עשרה פאונד בלבד, מדובר במסע יוצא דופן.
עם לוסיאן פרוייד
