היא שובה עין ולב ביצירות האמנות הסמליות המדהימות שלה. היא מיישמת בעבודותיה זהב 24 קראט בכדי לסמן כוח ועולמות אחרים וכדי לעורר תגובה רגשית אצל הצופים, כשהיא מציגה סוגיות של נשיות שחורה, היסטוריה וזהות.
צילומיה מציעים מבט על העבר וההווה, בעת ובעונה אחת, של ליבריה – הרפובליקה המודרנית הראשונה והוותיקה של אפריקה.
המדינה הוקמה על ידי האגודה האמריקאית לקולוניזציה בשנת 1817, כמקום בו ניתן יהיה ליישב מחדש אמריקאים שחורים. במהלך תקופה זו, הופיעו בפולקלור המקומי דמות מיסטית, ששתי נשים שלובות בה: The Libyan Sibyl, נביאת הטרגדיה מימי קדם ו-Sojourner Truth, שפחה משחררת ואקטיביסטית. בסדרת הדיוקנאות העצמית שלה, ויקטור מתייחסת לדמות הנשית הזו בתדירות גבוהה – תוך קריסת זמן ומרחב, היא מציעה סיפור שעשוי להיות גם בן זמננו. עבודתה של ויקטור, אף על פי שהיא אישית, משמשת כטריגר לדיון על פוליטיזציה ותפיסות קדומות היסטוריות סביב נשים 'שחורות'.
הזהב בעבודותיה משמש כמגשר בין עולמות, הוא מתאר באופן סמלי את העושר של התרבות האפריקאית והן את השימוש במתכת היקרה לקישוט על ידי תרבויות קדומות לאורך ההיסטוריה. לעומת זאת, השחור בעבודתה מורד בהיסטוריה – עבורה זה לא צבע המאופיין בהיעדר, אלא בנוכחות. שחור הוא שילוב של כל הצבעים ולכן עליו להיות העשיר והתוסס מכולם.
אפשר לזהות סגנון בארוק בעבודותיה, המשלבות לוח צבעים מינימלי של זהב כחול, שחור, לבן וזהב 24 קראט. היא משתמשת בטכניקה מפורטת, תוך שהיא מציגה את עצמה, האמנית כמוקד שאינו ניצתן להכחשה ביופיו.
ויקטור חולקת זמנה בין ניו-יורק ללונדון ובעבר נגעה במדיה מגוונת – תאטרון, צילום, אופנה, מוזיקה ואף קולנוע לצד הבמאי ספייק לי. מאז היא התחייבה לציור במשרה מלאה.