במעבי רחובותיה של Dakar, בירת סנגל, מסתתרות עשרות כיפות בטון יוצאות דופן, המזכירות יותר נוף עתידני מאשר שכונת מגורים. בתי ה־Bubble Houses, שנבנו בין שנות ה־50 לשנות ה־70, נחשבו בזמנם לפריצת דרך בתחום הבנייה המהירה והחסכונית – וכיום הם ניצבים בפני איום ממשי של הריסה.
מאחורי הפרויקט עמד רעיון שפיתח האדריכל האמריקאי Wallace Neff, שהמציא שיטת בנייה חדשנית בשם Airform. התהליך היה פשוט אך מהפכני: בלון ענק בצורת כיפה נופח באתר הבנייה, ועליו הותזה שכבת בטון שיצרה מעטפת קשיחה לאחר הייבוש. כך ניתן היה להקים בית שלם במהירות, תוך שימוש בכמות קטנה יחסית של חומרי בנייה.
בעוד שבארצות הברית נבנו רק מעט בתי Airform – וכולם נהרסו עם השנים – דווקא ב־Dakar אומצה השיטה בקנה מידה חסר תקדים. בשיאה כללה העיר כ־1,200 בתי כיפה, שהוקמו כשכונות שלמות כדי לתת מענה למחסור החריף בדיור בתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי. המבנים התאימו במיוחד לאקלים המקומי, בזכות צורתם המעוגלת שסייעה בהתמודדות עם החום והרוחות המגיעות מן הים.
אלא שהפיתוח המואץ של העיר, לצד התיישנות המבנים והיעדר הגנה לשימורם, הובילו לכך שרובם נהרסו במהלך השנים. ההערכות כיום מדברות על פחות ממאה בתי כיפה שנותרו, ורבים מהם עדיין משמשים למגורים.
בסדרת צילומים חדשה מתעד הצלם האיטלקי Andrea Ferro את המבנים מבפנים ומבחוץ, לא רק כיצירות אדריכליות נדירות, אלא גם כבתים חיים המאכלסים משפחות עד היום. באמצעות התמונות הוא מבקש להעלות את המודעות לחשיבותם ההיסטורית ולעודד שימור ושיקום של לפחות חלק מהמבנים, המהווים עדות נדירה לאדריכלות מודרניסטית טרופית ולחזון שניסה לפתור את משבר הדיור באמצעות חדשנות הנדסית.
מעניין לדעת שגם בישראל נוסו שיטות בנייה דומות. בשנות ה־60 וה־70 פיתח המהנדס והאדריכל הישראלי חיים חפץ גרסה מתקדמת של טכנולוגיית ה־Airform, המבוססת על ניפוח תבניות ענק ויציקת בטון עליהן. בישראל הוקמו באמצעות השיטה מספר מבנים ובתי מגורים בעלי כיפות בטון, והיא אף זכתה להכרה בינלאומית בזכות יעילותה, מהירות הביצוע והחיסכון בחומרי בנייה.

צילום: Andrea Ferro