הפרויקט מוסיף כ-10,600 מ"ר של גלריות, חללי חינוך ומרחבים קהילתיים, תוך שמירה על הרעיון המקורי של השתלבות המוזיאון בנוף הרי האוזרק והיערות שסביבו. במקום ליצור אגף נפרד, ההרחבה ממשיכה באופן טבעי את המערכת המרחבית הקיימת.
עיקרי התכנון: המתחם המקורי בנוי כאוסף ביתנים הפזורים בין עצים, שבילים ופלגי מים. ההרחבה מוסיפה חצר מים נוספת לצד החצר המרכזית הקיימת, ויוצרת תצורה המזכירה את הספרה 8. סביב האגם החדש מוקמו גלריות, כיתות לימוד וחללים ציבוריים. נוספה כניסה צפונית חדשה המארגנת מחדש את חוויית ההגעה למוזיאון ולפארק.
חומרים וקיימות: הפרויקט ממשיך להשתמש בשפה החומרית של המבנה המקורי – קורות עץ אורן למינציה חשופות. חיפוי נחושת המתיישן ומתחמצן עם הזמן. חזיתות זכוכית גדולות וגגות משופעים עם הצללות עמוקות. שילוב של בטון מזוין, פלדה ועץ במערכת המבנית.
בנוסף, שולבו אמצעי קיימות כגון: מעטפת בניין בעלת ביצועים אנרגטיים גבוהים. מערכות חימום וקירור קרינתיות. תאורת LED חסכונית.
ההקשר הרחב: המוזיאון הוא אחת הדוגמאות המוצלחות ביותר לגישתו של ספדיה, המבקשת ליצור איזון בין אדריכלות, טבע וצפיפות עירונית. היא מציבה אותו בשורה אחת עם פרויקטים מוכרים כמו Habitat 67, Marina Bay Sands ו־Jewel Changi Airport. המסר המרכזי של הפרויקט הוא שההרחבה אינה נתפסת כתוספת למבנה קיים, אלא כהשלמה של חזון תכנוני שנקבע כבר לפני 15 שנה.