במדור הפעם: אדריכלים שזכו במוניטין בעולם, מנצלים אדריכלים צעירים מתמחים / יום הולדת 100 לבאוהאוס / מסתבר שלכולם יש רעיונות איך לשפץ את קתדרלת נוטרדם / העיר הכי ראויה לתשומת לב אדריכלית בישראל / נחנך אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של האדריכלות בישראל, בשנים האחרונות / בנייני האומה משנים את פניהם

אדריכלות יוצאת

1.
די מדהים, שלמרות עידן התקינות הפוליטית, השקיפות והמודעות לאתיקה מקצועית, רק היום, בשנת 2019, עלה לשיח האדריכלי אחד הנושאים החשובים והרגישים ביותר – תשלום לאדריכלים מתמחים או ליתר דיוק אי התשלום.

 

 

הסאגה הנוכחית התחילה בחודש שעבר, כאשר גלריית סרפנטיין הלונדונית, הכריזה על האדריכל היפני הצעיר ג'וניה אישיגאמי, כמתכנן הבא של הפביליון השנתי היוקרתי ברחבת הגלריה. כמובן, מדובר בכבוד גדול ואישיגאמי מצטרף לשורה ארוכה ונכבדת של אדריכלי על שתכננו בעבר את הפביליון, בין השאר ביארקה אינגלס, זאהה חדיד, סו פוג׳ימוטו ועוד.
הכל טוב ויפה, אבל מעט לאחר ההודעה, התחילו להתפרסם ברשתות החברתיות עדויות מטרידות מאת מתמחים לשעבר שעבדו אצל אישיגאמי: אי תשלום למתמחים צעירים, עבודה סביב השעון, אי מתן הפוגה לאוכל ושתייה, יחס מזלזל ובאופן כללי ניצול על גבול העבדות.

 

 

״יש להחרים אדריכלים הנשענים על כוח עבודה בחינם, מפרויקטים עתירי פרופיל כמו פביליון הסרפנטיין״, כתב באינסטגרם המעצב אדם נתנאל פורמן, שחשף לראשונה את שיטת העבודה אצל אישיגאמי.
בפוסט נוסף, פרסם פורמן מייל ששלח משרד אישיגאמי לאדריכל שהציג את מועמדותו: ״תודה שבחרת להתמחות במשרד האדריכלים ג'וניה אישיגאמי. המשרה מוצעת בהסכמה לתנאים הבאים: ההתמחות ללא תשלום, מתמחים מתבקשים להשתמש בציוד האישי שלהם בלבד, שעות העבודה הן מיום שני עד שבת משעה 11 בבוקר עד 12 בלילה, המשרד אינו יכול לעזור עם ויזת שהייה ביפן. אם כל זה מקובל עליך אנחנו נשקול את מועמדותך״. מאותו רגע הרשת הוצפה בעדויות נוספות והעלתה לדיון את השאלה בדבר עבדות של אדריכלים צעירים במאה ה-21.

 

 

המקרה של אישיגאמי הוא הראשון שבו אדריכל ספציפי מוזכר בהקשר זה, בסגנון MeToo. עד כה הנושא עלה רק באופן אנונימי ללא אזכור שמות של אדריכלים. כך למשל, בביאנלה לאדריכלות בוונציה בשנת 2016, הביתן הסרבי התייחס לנושא העבודה בעולם האדריכלות, תחת הכותרת ״הרואי: משלוח חינם״. שלושה אדריכלים סרביים תכננו בשטח הביתן מעין רמפה כחולה שמאפשרת למבקרים לשכב, לנוח ולשחק עליה. בצד הביתן הייתה מונחת ערימה של דפים, ועל כל דף היו התכתבויות מייל אנונימיות של אדריכלים צעירים שמחפשים עבודה לצד התשובה שקיבלו ממשרדי האדריכלים.
באופן גורף ניתן היה לראות שכל המשרדים מגיבים באופן דומה: הם מתרשמים מאוד מהפורטפוליו ומקורות החיים של המועמד, אבל כרגע יש באפשרותם להציע רק משרות ללא תשלום ובהתנדבות. התצוגה בביתן הייתה משעשעת מצד אחד ומתסכלת מצד שני, שכן היא חשפה את אחורי הקלעים של מנגנון חיפושי העבודה בעולם האדריכלות ואת הקלות הבלתי נסבלת שבה משרדים מציעים משרות ללא תשלום. ״הפרויקט שלנו משקף את המיקום הבעייתי של אדריכלים צעירים במקצוע שלנו, הוא שופך אור על חומרת המצב בתחום ומביע התנגדות לקיצוניות של הקפיטליזם הפוסט-תעשייתי״, נכתב בביתן.

2.
השנה עומדת בסימן יום הולדת חגיגי במיוחד: מאה שנה לבאוהאוס.

 

 

באוהאוס: 100 שנה לבית ספר ששינה את העולם המודרני. קרדיט: Interactive Media Foundation

 

 

בית הספר שהוקם בשנת 1919 בוויימאר בגרמניה, שינה את פני העיצוב והאדריכלות בעולם כולו. לא פחות. ההשפעה של הבאוהאוס פרצה את גבולות גרמניה ואת גבולות אירופה והגיעה לאמריקה, למזרח הרחוק, לאפריקה וגם אלינו, למזרח התיכון. כמה מגדולי האדריכלים הישראלים, כמו אריה שרון, מוניו גיתאי ושלמה ברנשטיין, היו תלמידי בית הספר ולאחר עלייתם לארץ, ניכרה רוח בית הספר במבנים שבנו ובאופן רחב יותר – בעיצוב המרחב הישראלי.

 

 

השנה גרמניה תחגוג את יובל המאה להקמת הבאוהאוס עם המוטו ״Die Welt neu denken״ – "מחשבה מחדש על העולם״ – כותרת דרמטית, שלמעשה מתייחסת לתפיסה של הבאוהאוס כמי שאכן בא לשנות את העולם. מאות אירועים מתקיימים ברחבי המדינה ומחוצה לה כמחווה לבאוהאוס ולסגנון העיצוב המהפכני שנוצר בו. האירועים כוללים תערוכות, הרצאות, כנסים, סרטים ומופעי פרפורמנס. גולת הכותרת הוא "סיור המודרניזם הגדול" (״Grand Tour of Modernism") – מסלול טיולים ברחבי גרמניה בעקבות כ-100 אתרים ארכיטקטוניים שנבנו בהשראת הבאוהאוס.
״אנחנו לא מעוניינים שחגיגות המאה יהיו אירוע היסטורי, השאיפה שלנו היא להציג את הנוכחות של הבאוהאוס כיום״, אמר כריסטיאן בודך, ראש לשכת הבאוהאוס בויימאר בפסטיבל הפתיחה שהתקיים בינואר האחרון. ״עבורנו, יום השנה הזה הוא פלטפורמה להעברת הרלוונטיות של רעיונות הבאוהאוס במאה ה-21״, הוסיף.

 

 

הדי הבאוהאוס בוודאי ניכרים עדיין – באופנים ישירים ועקיפים בעולם האדריכלות והעיצוב של היום, אבל מזה עשרות שנים האדריכלות פונה לכיוונים אחרים. כך שהחיבור למאה ה-21 אכן מעלה שאלות עקרוניות – כיצד והאם הסגנון המודרניסטי רלוונטי היום? האם ציון התאריך החגיגי הוא צעד רומנטי ואפילו נוסטלגי, או הזדמנות לקידום השיח האדריכלי העכשווי?
מארגני חגיגות היובל מנסים להראות את הרלוונטיות והם עושים זאת, למשל, דרך אימוץ טכנולוגיה עכשווית. ברוח זו הושקה אפליקציה חדשה של תמונות בשם ״I See Bauhaus״ אשר מיועדת למעריצי הבאוהאוס באשר הם. האפליקציה החדשה מאפשרת לצלם תמונות עם פילטרים באווירת הבאוהאוס ולשתף את התמונות ברשתות החברתיות.

 

 

3.
אי אפשר שלא להתייחס לדרמה הגדולה של השעה – שריפת קתדרלת נוטרדאם בפריז. עולם האדריכלות כמרקחה; האש עדיין לא הספיקה לכבות והרשת הוצפה בהדמיות ורעיונות שונים לשיפוץ המבנה המונומנטלי.

 

נוטרדאם: שימור או לא שימור זאת השאלה. קרדיט: Studio NAB

 

 

כל משרד שמכבד את עצמו הספיק לענות על השאלה – כיצד יש לשמר ולשפץ את המבנה ההיסטורי ואחד הסמלים המובהקים של צרפת. 24 שעות לאחר השרפה, הכריז ראש ממשלת צרפת אדואר פיליפ, על תחרות בינלאומית לעיצוב מחדש של הצריח ושימור המבנה: ״התחרות תאפשר לנו לשאול את הציבור האם אנחנו בכלל צריכים לבנות מחדש את אותו הצריח״, אמר פיליפ לתקשורת הצרפתית ורמז למעשה על האפשרות ששיפוץ המבנה צריך להתאים להלך הרוח של התקופה.
וזו באמת השאלה המעניינת ביותר – כיצד צריך לנהוג היום בשימור מבנים היסטוריים כמו הנוטרדאם והאם בהכרח הפתרון הטבעי ביותר הוא שימור מחמיר לפי התכנון המקורי, או שמא יש מקום לשימור חדשני? לפי עולם האדריכלות, התשובה בהחלט מסמנת שינוי כיוון. רוב ההצעות שפורסמו מאז השרפה, מציגות אלטרנטיבות עכשוויות לשימור המבנה. משרד האדריכלים הבריטי Foster + Partners פרסם הצעה לתכנון גג וצריח הקתדרלה מחדש מזכוכית ופלדה, חומרים עכשווים, עם פתיחת גג המבנה לתצפית פתוחה לציבור.
משרד המעצבים הצרפתי Studio NAB הציע הצעה אוונגרדית להחליף את הגג הפגוע בחממה ירוקה למטרות חינוכיות. לדברי המשרד העיצוב נועד להיות "מעוגן בזמנו, פונה לעתיד, ומייצג את הפרשנות שלנו לזמן הזה״. תחת הכותרת ״ירוק לכולנו״, התוכנית קוראת להקים מרחב רב תכליתי שבו הקהילה יכולה ללמוד על חקלאות עירונית בר קיימא.
זכוכיות, חממות ורעיונות נוספים – כולם מעניינים ופותחים את הראש לגבי תפקידו של שימור בימינו. מה שבטוח, הוויכוח בין המודרני לישן כבר התחיל ושלב לקיחת החלטות יהיה ארוך מתמיד. הימור שלנו, מכיוון שמדובר במבנה דת אשר שייך חלקית לוותיקן, הסיכוי לפתיחות ולמחשבה יצירתית בכל הקשור לשיפוץ המבנה קלוש מאוד.


אדריכלות נכנסת

1.
אם יש עיר מעניינת בגוש דן, שראויה לתשומת לב מבחינת עיצוב ואדריכלות, זוהי לוד.

 

שוק לוד המחודש – התחדשות עירונית אותנטית ומוצלחת. קרדיט: עיריית לוד \ דרמן ורבקל אדריכלים

 

 

 

דווקא לוד. עיר בעלת מוניטין מפוקפק, שעוברת בשנים האחרונות מתיחת פנים, דרך פרויקטים אורבניים ואדריכליים משובחים במיוחד.
זה שנים סובלת לוד מניהול כושל, מהעדר אכיפה, משיעורי פשיעה גדולים ומתחרות עם ישובים אטרקטיביים יותר שהוקמו סביב לה. ראשי ערים התחלפו ונראה שעכשיו רואים לראשונה את ניצני ההתחדשות. מרבית הפרויקטים המתבצעים בימים אלה בעיר, הם בזכות הסכם הגג שנחתם בשנת 2017 עם המדינה ואשר הביא דחיפה חשובה לעיר. במסגרת ההסכם האסטרטגי, ייבנו ברחבי העיר כ-17,000 יח"ד חדשות בשכונות החדשות ותוכנית התחדשות עירונית יצאה לדרך במרכז לוד, בשטח העיר העתיקה וסביבתה. כמו כן, כחלק מההסכם, יבוצעו פרויקטים לרווחת תושבי העיר: שיפוץ ובניית מוסדות ציבור, שיקום והרחבת כבישים ומדרכות, הקמת פארקים, שבילי אופניים ועוד.
אחד הפרויקטים המעניינים, אשר נמצא בשלבים מתקדמים, הוא התחדשות מרכז העיר ושיפוץ שוק לוד הותיק. כחלק מפרויקט מקיף לחידוש העיר העתיקה, החליטה עיריית לוד לחדש את מתחם השוק העירוני, אשר פועל במרכז העיר העתיקה מאז שנות ה-60, ולהפוך אותו לעוגן מרכזי בעיר. משרד האדריכלים דרמן ורבקל תכנן את חידוש ופיתוח כיכר השוק, הכוללים רחבת שוק רב-תכליתית ושני רחובות חדשים החוצים את המתחם ומאפשרים חיבורים לרחובות המקיפים אותו. בעזרת תכנון עירוני נכון ושפה עיצובית חדשה וצבעונית הפרויקט מצליח להפיח חיים במתחם השוק האפרפר.

2.
בחודש שעבר, לאחר איחור ישראלי אופייני של מספר שנים, נפתח באופן רשמי נמל התעופה הבינלאומי על שם אילן ואסף רמון.

 

 

הנמל החדש, הממוקם כ-19 קילומטרים צפונית לאילת, סמוך לפארק תמנע ועל שטח של כ־14,000 דונם, צפוי להפוך לנקודת ציון מרכזית על מפת התיירות המקומית והבינלאומית לישראל, ירדן ולמצרים.
על התכנון הופקדו שניים ממשרדי האדריכלים הגדולים בישראל – משרד מן-שנער ומשרדו של משה צור. לא כל יום פונים אליך ומבקשים לתכנן נמל תעופה ובמיוחד לא במדינה קטנה כמו ישראל. למרות חוסר הניסיון בפרויקטים בקנה מידה כמו זה, הנמל החדש הוא ללא ספק אחד מסיפורי האדריכלות המוצלחים שנראו בארץ בשנים האחרונות.
מה שמאפיין את מבנה נמל התעופה, הוא השאיפה לנקז את מירב הפונקציות לשלושה מבנים המעוצבים בשפה אדריכלית זהה. האזור הבנוי מורכב ממגדל פיקוח ומשלושה מבנים גדולים: הטרמינל, מבנה מנהלה ומבנה שירות. הטרמינל עצמו, גולת הכותרת של נמל התעופה, נראה כמו קופסה אופקית גדולה, אך מבפנים הוא מחולק לשני חלקים ופטיו חוצה אותו לכל האורך. המעבר בין החלקים הוא באמצעות גשרים מקורים, המתפקדים כ"קושרות". המבנים מחופים כולם על ידי לוחות אלומיניום לבנים המתפרשים על הקירות והגגות, עם חזיתות זכוכית. למרבה ההפתעה, האלומיניום והזכוכית אינם יוצרים נוכחות ראוותנית-פולשנית. בתוך ה-506 דונם של אדמה צחיחה מבני הנמל מייצרים ניראות מינימליסטית ומאופקת שמשתלבת בנוף המדברי.
״בתכנון שדה התעופה למדנו מן הנוף המדברי, וזה דרש פתרון עיצובי שיגיב באופן המתאים ביותר לנוף הקיים ולאקלים המקומי״, הסביר ראש צוות התכנון, אדריכל אמיר מן למגזין העיצוב Dezeen. "המטרה שלנו הייתה איך לא להתחרות בריקנות המוחלטת של האתר, תוך יצירת מקום שמקבל את הנוסעים בתהליכי היציאה וההגעה ומשקפים בכך את ייחודו של הסביבה המדברית, כשער דרומי בינלאומי מתפקד לישראל״.
קרדיט: שדה התעופה הבינלאומי ע"ש אילן ואסף רמון, תמנע. אדריכלים: משה צור, אמיר מן, ארנה צור, עמי שנער

3.
אחד המבנים האיקוניים בירושלים, עתיד לשנות את פניו במסגרת עוד פרויקט גרנדיוזי בעיר. מדובר במרכז הקונגרסים הבינלאומי או כמו שאנחנו מכירים אותו – בנייני האומה בירושלים.

 

הבניין המפורסם נחנך בשנת 1956, ביוזמת הסוכנות היהודית כמרכז לאירוח כנסים בינלאומיים. המבנה המקורי תוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר, שזכה בתחרות אדריכלית שהתקיימה כבר בראשית שנת 1949. במהלך השנים, עבר המבנה שינויים רבים ונראה שהגיע הזמן לשינוי נוסף.
במסגרת תוכנית בינוי רחבת היקף, שמקדמת עיריית ירושלים, המכונה "רובע הכניסה לעיר", עומד מתחם בנייני האומה בפני תוכנית בינוי כוללת. במסגרת התוכנית יוגדל המתחם לכ-55,000 מ"ר ויכלול שטחי מסחר, תרבות, תיירות ובידור חדשים. עוד יכלול המתחם בית מלון בן עשר קומות, בניין משרדים ושני מגדלי עסקים המשלבים מסחר.
האדריכל שנבחר לתכנון הפרויקט הוא אדריכל העל מסימיליאנו פוקסס, שזהו הפרויקט השני שלו בארץ, לאחר שתכנן את מרכז פרס לשלום ביפו. במסגרת הרצאה שנשא פוקסס בתל אביב לפני מספר חודשים הוא אמר: “הדבר החשוב ביותר בפרויקט בירושלים זה לדאוג לסביבה ולנוף המקיפים אותו וכך אנחנו נדאג לא רק למבנים אלא גם, ובמיוחד, לכיכר המקבלת את פני הבאים".
על פי ההדמיות שפורסמו' הבניין המקורי של רכטר ישמור באופן יחסי על צורתו המקורית' אך ייבלע בין מבני זכוכית גדולים ולמעשה יהפוך למרכיב אחד בתוך מתחם רב מבנים ומשולב שימושים. למרות דבריו של פוקסס התוכנית אינה אופיינית לבנייה ירושלמית אלא נראית יותר כמו תוכנית גנרית, המיועדת לכל עיר גדולה באשר היא. כרגע לא ברור כיצד תבוא לידי ביטוי האבן הירושלמית שהשימוש בה הוא בתוקף חוק עירוני.

 

בנייני האומה: אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר בירושלים במאה ה-21. קרדיט: Archivio Fuksas