אם נוכל לחזור אחורה בזמן, להזמין כמה מהאדריכלים הנודעים בהיסטוריה ולבקש מהם להעניק למבנה את פרשנותם בסגנונם הייחודי, כיצד היה ניראה אז ציון הדרך האייקוני הזה? הסטודיו Imagined Architecture מנסה לנחש.

זאהה חדיד Zaha Hadid, בעלת העיצובים האוונגרדיים והעתידניים שלה, המאופיינים בצורות נוזליות וצורות אורגניות. סביר להניח שהיא הייתה מעניקה למבנה טרנספורמציה רדיקלית והופכת אותו ליצירת מופת זורמת ומפותלת, תוך שילוב של טכנולוגיות וחומרים מתקדמים, המרחיבים את גבולות האפשר מבחינה מבנית. המפרשים האייקוניים היו מקבלים פרשנות מחודשת, לסדרה של עקומות גורפות ומחוברות זו בזו המתריסות בכוח המשיכה. היינו רואים צבעים נועזים, תוססים ותאורה חדשנית, ליצירת השפעה חזותית דרמטית, במיוחד בלילה.

אנטוני גאודי Antoni Gaudí, האדריכל הקטלוני הידוע בסגנון האדריכלי האורגני הייחודי שלו. הוא היה משלב צורות ומוטיבים טבעיים, מדגיש עקומות ופרטים מורכבים, משתמש בפסיפסים צבעוניים ואריחי קרמיקה, כדי לקשט את החוץ, בדפוסים תוססים ומושכי עין. הכל בסגנון שהוא תערובת של השפעות גותיות וארט נובו,  עם גנים שופעים וירוקים, המטשטשים את הגבול בין אדריכלות לטבע.

פרנק גריי Frank Gehry, עם סגנון הפיסול הדקוסטרוקטיבי, צורות מקוטעות וחומרים לא שגרתיים. הוא היה מפרק בצורה דרמטית את המבנה הקיים, לצורות מקוטעות ולא סדירות, משתמש בפלדת אל חלד, זכוכית וחומרים לא שגרתיים אחרים ליצירת חיצוניות דינאמית ויזואלית. העיצוב היה מאתגר את התפיסות המקובלות של סימטריה וסדר ומעורר תחושה של כאוס מבוקר. כרגיל, משחק באור וצל ויוצר חוויה חזותית המשתנה ללא הרף.

לה קורבוזיה Le Corbusier, חלוץ האדריכלות המודרניסטית, הידוע בעיצוב הפונקציונלי והמינימליסטי שלו. הפרשנות המחודשת שלו למבנה הייתה גיאומטרית, מדגישה קווים נקיים ותחושת סדר, תוך שימוש בבטון ופלדה כחומרים דומיננטיים, המשקפים את העדפתו לחומרים תעשייתיים, התמקדות בפונקציונליות ויעילות, תוך הדגשת הייעוד של המרחב להופעות ואירועים, שילוב של אלמנטים מודולריים, כדי לאפשר גמישות בשימוש בחלל.

פרנק לויד רייט Frank Lloyd Wright, האדריכל בעל חזון שטבע את המושג “הארכיטקטורה האורגנית”, שם המבנה נועד להרמוניה בסביבתו הטבעית. הוא היה משלב את המבנה בנוף שמסביב, מטשטש את הגבולות בין המבנה לנמל בו הוא נמצא. היה משתמש בחומרים מקומיים, כמו אבן חול ועץ, כדי ליצור תחושה של זהות אזורית, עיצוב בהשראה מהעולם הטבעי, עם קווים זורמים וצורות אורגניות, דגש על קווים אופקיים  ויוצר תחושה של אופקיות המשלימה את המרחב האופקי של המים.

ולדו מילוניץ’ Vlado Milunić, האדריכל הצ’כי הידוע בעיצובי האוונגרד שלו. הוא היה וודאי סוטה בצורה נועזת מהמבנה הקיים, עם תכנון מחדש, מוחלט, המאתגר מושגים של צורה, תוך שימוש בחומרים וטכנולוגיות ניסיוניות ליצירת עיצוב בולט חזותי ובעל מבט קדימה. דגש על שקיפות ופתיחות, טשטוש הקווים בין החללים הפנימיים והחיצוניים. גישה שובבה וגחמומית לעיצוב, הכוללת אלמנטים והפתעות בלתי צפויים לאורך כל הדרך.

רם קולהאס Rem Koolhaas, הידוע בגישתו הרעיונית והאינטלקטואלית לארכיטקטורה. הוא היה בוחן את המושגים והרעיונות הבסיסיים מאחורי בית האופרה בסידני, מה שמוביל לפרשנות מחודשת רדיקלית, תוך התמקדות בהיבטים הסוציו-תרבותיים של הבניין, המדמיינים אותו מחדש כמרכז דינמי ליצירתיות וחדשנות, דגש על יכולת הסתגלות וגמישות, המאפשר למרחב להתפתח ולהגיב לצרכים המשתנים. שילוב של טכנולוגיה מתקדמת ואלמנטים דיגיטליים ליצירת חוויה עילית ואינטראקטיבית.

פיטר זמתור Peter Zumthor, הידוע בדגש על חוויה חושית בארכיטקטורה.  עיצוב העוסק בכל החושים, ממרקם החומרים ועד משחק האור והצל. שימוש בחומרים טבעיים כמו אבן ועץ ליצירת סביבה מישושית ועשירה חושית. התמקדות ביצירת מרחבים אינטימיים ומהורהרים בתוך פאר בית האופרה. דגש על התכונות החווייתיות של צליל, אקוסטיקה והקשר בין מוזיקה ואדריכלות.

לואי סאליבן Louis Sullivan, הידוע בעיצובים האלגנטיים שלו – מוטיבים דקורטיביים מורחבים וקישוטים מורכבים המעטרים את החוץ והפנים של הבניין. חגיגה של אומנות ומלאכה, המתמקדת באומנות הבנייה. בחינת סגנונות ורפרנסים אדריכליים היסטוריים, תוך מיזוג אלמנטים של פעם בעיצוב מודרני. מחויבות ליצירת חוויה שופעת ויזואלית עשירה מבחינה ויזואלית.