Landschaftspark, או "פארק של נוף", בדיסבורג-מיידרך, גרמניה, היה בעברו אתר תעשייתי שהפך לפארק ציבורי, שעיצבו Latz + Partner בראשית שנות התשעים. התשתית התעשייתית הנטושה, שימשה השראה למתכננים והם בחרו לשמר כמה שיותר מהאתר הקודם. תנורים ענקיים וגשרי טעינה של מפעל הייצור לפחם ופלדה לשעבר, עדיין ניצבים מעל לוחות הברזל המחלידים, ששימשו בעבר לכיסוי תבניות יציקה. מי הפסולת בתעלה הפתוחה הוחלפו במים צלולים ונוספו גשרים ושבילים. אזורים מזוהמים מפסולת תעשייתית, הם כעת אחו פורח וחורשה מוצלת. הפארק כולו משמש במה לפסטיבלי ענק, בהם חוגגים כחמישים אלף איש.

הפחת חיים חדשים באתרי תעשייה ישנים ומנווונים לגמרי אינה חדשה. אחד הפרויקטים העתיקים ביותר היה Parc des Buttes-Chaumont בצפון מזרח פריז, שנפתח בשנת 1867 בתקופת משטרו של נפוליאון השלישי. אזור זה, ממש מחוץ לגבולות פריז, היה במקור המקום אליו הגלו ותלו פושעים, עבריינים ובוגדים. לאחר המהפכה ב-1789, האזור הפך למזבלה, עד שהאדריכל ז'אן-צ'רלס אלפנד הפך את האתר לפארק עם נוף של מדשאות וגבעות.

 

 

 

 

אחד הפרויקטים המרתקים והמשמעותיים ביותר בתחום, הוא מתחם התעשייה של מכרות הפחם זולבריין בעיר אסן שבנורדריין-וסטפאליה, גרמניה. זולווריין היה בין המפעלים הגדולים ביותר לכריית פחם באירופה, שנסגר בשנת 1986. המדינה רכשה את שטח מכרות הפחם והחלה בשימור האתר. כיום הוא משמש כמוזיאון להיסטוריה המרתקת של אחד מאזורי התעשייה הגדולים בעולם. המבנים השונים חודשו כגלריות אמנות, אולמות תצוגה ומסעדות. יש גם בריכת שחייה ומשטח החלקה על הקרח. שימורו של אנדרטה תעשייתית מצטיינת זו, היה כה יוצא דופן, עד שאונסק"ו כלל אותה ברשימת אתרי המורשת העולמית שלהם בשנת 2001.
דוגמאות לשימוש חוזר כזה נראות במקומות נוספים ברחבי אירופה. לדוגמה, גלריית האמנות המודרנית Tate, בגדה הדרומית של התמזה בלונדון, בבניין שהיה במקור תחנת כוח.