האדריכל ישראל גודוביץ, מהדמויות הבולטות והייחודיות באדריכלות הישראלית, הלך לעולמו במהלך חג השבועות בגיל 92. גודוביץ, שכיהן כמהנדס העיר תל אביב בשנים 1999–2000, הותיר אחריו מורשת אדריכלית רחבה, נועזת ובלתי שגרתית, שנפרשה על פני יותר משבעה עשורים.
גודוביץ נודע בגישתו הפיסולית והעתידנית לאדריכלות, ובשימוש המזוהה עמו בבטון חשוף ובשפה ברוטליסטית. בין הפרויקטים הבולטים שתכנן לאורך השנים: בית ספר שדה חצבה, מבני ציבור ומגורים, תוכניות ליישובים חדשים בנגב ובגולן, וכן פרויקטים אורבניים בתל אביב ובחו"ל.
במהלך כהונתו כמהנדס העיר תל אביב קידם חזון אורבני שאפתני שכלל בנייה לגובה, פיתוח דרום העיר ותוכניות לשיקום מתחם התחנה המרכזית הישנה.
לצד פעילותו המקצועית הרבה, גודוביץ היה גם קול דעתני וביקורתי בשיח האדריכלי והעירוני בישראל.
בנו, האדריכל דקל גודוביץ, ספד לו וכתב כי “האדריכלות הייתה שליחות חייו”, ותיאר אותו כאדם שחי את המקצוע באופן טוטאלי “מהבוקר בבטון ועד הלילה בעיצוב כיסא עץ”.
עולם האדריכלות הישראלי נפרד מאחד היוצרים המקוריים, הנועזים והמשפיעים שפעלו כאן – אדריכל שלא הפסיק לחלום, להתווכח, לחדש ולאתגר את גבולות התכנון המקובל.
