המגמה של המעבר מהעיר לקיבוץ נמצאת בעלייה ב-11 השנה האחרונות ובתקופה הנכחית, היא אפילו מתגברת. "צריך להביט למציאות בעיניים ולהפסיק להתרפק על תקופת החלוצים. גם הקיבוצים הם חלק מישראל הקפיטליסטית והקיבוצניקים החדשים שעוברים מהעיר לקיבוץ, לא מוכנים לרדת ברמה, אלא להשתדרג באיכות החיים שלהם", אומר ינון בן דוד, שתכנן בתים רבים בקיבוצים ומושבים.
בית בקיבוץ שניר. אדריכלות ותכנון ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
בית בקיבוץ, כבר מזמן אינו מושג חלוצי ונוסטלגי, של מייבשי ביצות ומפריחי שממה, אלא דווקא מושג רלוונטי כיום במיוחד: בעידן בו הקרקעות הזמינות אוזלות וחלום הבית הפרטי הולך ומתרחק, הקיבוצים הופכים להיות רלוונטיים מתמיד. הם מציעים חינוך איכותי, נוף יפהפה ואיכות חיים, עם אורח חיים שליו, תחושת חופש במרחבים מרווחים ונטולי כבישים סואנים, הרחק משאון והמולת העיר וגם, הטבות מס לאלה הבוחרים לעבור לגור בפריפריה. לא פלא לכן, שמשפחות רבות מחליטות לעשות את הצעד הזה ולעבור מהעיר לקיבוץ ובתקופה הנוכחית, אפילו ביתר שאת.
בית בקיבוץ כפר גלעדי. תכנון ואדריכלות ועיצוב ינון בן דוד. צלם שי אפשטיין
האידיאולוגיה והציונות, החליפו מקומם לפרגמטיזם קהילתי יחד עם רומנטיקה והם מה שמניעים את הקיבוצניקים החדשים כיום. הם כבר לא “מקריבים” אלא משתדרגים, עוזבים חיים במגדל מגורים בעיר גדולה, עם כבישים, פקקים ובעיות חנייה ונהנים מחיי קהילה מחבקים, ממערכות חינוך איכותיות, מאווירה כפרית ומסביבה אנושית מסבירת פנים. הנתונים הסטטיסטיים, תומכים בנתון: החל משנת 2013, חלה עלייה דמוגרפית של קיבוצניקים ביחס לחברה הישראלית. יתרה מזאת, כ-59% מהקיבוצים מצויים במצב כלכלי טוב עד מצוין.
בית בקיבוץ גונן. אדריכלות ועיצוב ינון בן דוד. צלם נמרוד לוי
בית בקיבוץ גונן. אדריכלות ועיצוב ינון בן דוד. צלם נמרוד לוי
כך, הקיבוץ ממשיך ומשנה את אופיו והתושבים החדשים שהגיעו מהעיר, מבקשים ליצור חללים ברוח השעה, כמו שהתרגלו בחייהם בעיר – מפנקים ומצויידים במיטב הטכנולוגיה העכשווית, אבל יחד עם זאת, חשוב להם בית שישמור על המשפחתיות ועל האופי הקיבוצי.
מחיר הקרקע בקיבוצים נמוך יחסית לעיר, מה שמאפשר להם לבנות בתים פרטיים בלב הקיבוץ עצמו או בהרחבה, בהתאם לטעמם והעדפותיהם. סגנון הבנייה כבר מזמן אינו סדרתי, חוזר על עצמו, כדי לציית לצו השיוויוני כמו שהיה בעבר. הבית של היום, כבר מבטא את יושביו האינדיבידואלים, למרות שהוא לוקח בחשבון גם את הקהילה והסביבה שלו. בעבר, האדריכלות הקיבוצית צייתה לערכי הקהילה, השיתוף ותחושת השייכות לחברה הקיבוצית. לרוב היה זה אדריכל מטעם הקיבוץ, שתכנן ובנה את כל הבתים של הקיבוץ, בלי להתמקד בצרכים האינדיבידאולים של הפרט. זה לא היה צנוע ואפילו אגואיסטי, שלא לומר ‘קפיטליסטי’, שומו שמיים, לבוא עם דרישות פרטיות בחברה השואפת להאחדה מעמדית. האדריכלות הקיבוצית היצירתית, ביטאה עצמה בעיקר בשטחים הציבוריים, המרחבים המשותפים והקהילתיים, כמו חדרי אוכל משותפים, חדר ילדים או בית העם.
בית בקיבוץ שניר. אדריכלות ועיצוב ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
בית בקיבוץ שניר. אדריכלות ועיצוב ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
כמו המדינה, אשר עברה מעידן סגפני ויעיל של שיכונים וצנע, כך גם התפתח הסגנון הקיבוצי הפרקטי, פונקציונאלי וצנוע, לכזה שמתיר להתחשב בצרכים המשפחתיים האישיים של הדיירים, בתכנון בתיהם. בפרפרזה על אמירתו של הנשיא קנדי, הקיבוצניקים כבר לא שואלים מה הם יכולים לעשות למען הקיבוץ, אלא מה הקיבוץ יכול לעשות למענם.
“האדריכלות של בתי המגורים בקיבוצים, עודנה מתחשבת במרחב הציבורי, הצביון החזותי הקהילתי וודאי גם לאיכות הסביבה הנופית והטבעית”, אומר ינון בן דוד, ממושב נטור שבדרום רמת הגולן, בעל משרד לתכנון אדריכלי, המתמחה בין היתר בתכנון ובניית בתים בקיבוצים ומושבים “זה מתבטא בשמירה על סוג של אותנטיות, בין אם זה חומרים טבעיים, מפתחי ענק וקשר הדוק ודומיננטי עם החוץ, כאשר אט אט הההכתבה של הקיבוץ ושמירת גבולות עיצוב הבית, יחד עם המעורבות והחוקים המשתנים של הקיבוצים (בהתאם לסוג הקיבוץ ותהליכי הפרטה), הולכים ופוחתים, כאשר עכשיו כל משפחה אחראית בצורה עצמאית ובלתי אמצעית, להחלטות אדריכליות ועיצוביות של דלת אמותיה”.
בית בקיבוץ חולתה. אדריכלות ותכנון ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
בית בקיבוץ חולתה. אדריכלות ותכנון ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
בן דוד מוסיף ומחדד “יחד עם זאת, חשוב להבהיר, כל משפחה אמנם מבטאת את עולמה הפנימי דרך הבית, אבל עדין מאוד מתחשבת בקהילה, בסביבה ובטבע. הבית בשום פנים אינו נטע זר ואגוצנטרי, אלא הוא חלק מהסביבה. אני באופן אישי, מחזיק בתפיסה הזו גם כאשר אני מתכנן בתים בהרצליה או בסביון. בעיני, חייבת להיות הרמוניה בין הבית לסביבה וכשזה בקיבוץ, האדריכלות חייבת להתכתב עם האדריכלות הקיבוצית הקיימת. אני בוחן היטב את הבתים בשכונה, ברחוב, בוחן את חיי הקהילה, את תוואי השטח ומעל לכל את הנוף, הוא מבחינתי המרכז של האדריכלות ושל הבית, בטח בקיבוצים שלרוב מאופיינים בנופים מרהיבים. המשפחות הרי עברו מהמרכז למגורים בקיבוץ, בעקבות החלום של ‘הבית בכפר’, כדי להינות ממרחבים גדולים, נופים עוצרי נשימה ואיכות חיים. כך שזו תהיה טעות לתכנן בקיבוץ בית גרנדיוזי ומוחצן, שכופה עצמו על הסביבה במקום להשתלב בה, גם אם אין לדיירים מגבלות מבחינת הקיבוץ או התקציב. אני מתכנן בתים שהופכים להיות חלק אינטגרלי מהטבע שסביבם, עם חללים מוארים ותקשורת הדוקה בין הפנים לחוץ, בית שבני המשפחה יכולים להרגיש חלק מהסביבה ולא מנותקים ממנה. בעיר, צריך להסתגר ולהתגונן מההמולה, כאן אפשר להפתח ולשאוף את הנוף ולינות ממנו”.
ינון בן דוד, בעל משרד אדריכלות ועיצוב פנים, המתמחה בתכנון בתים בקיבוצים ומושבים. צלם נתנאל ישראל
בית בקיבוץ שניר. אדריכלות ועיצוב ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
בית בקיבוץ קיבוץ בעמק החולה. תכנון ואדריכלות ינון בן דוד
בית בכפר סאלד. אדריכלות תכנון ועיצוב ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
בית בכפר סאלד. אדריכלות תכנון ועיצוב ינון בן דוד, צלם שי אפשטיין
5 תגובות
חברים…..מה אתם מקשקשים על קיבוצים/בולשביקים/סוף עידן/ בוזזי…חלאס. לא חייבים בכל מקום לדחוף את השנאה הזו. זה מגזין עיצוב. עיצוב. עיצוב. ולכן ביחס לעיצוב יש לומר כל הכבוד על האיזון והאיפוק. הצילום שמנסה להגדיל וליצור “פרספקטיבה מרשימה” הפעם מפספס את האיפוק והגודל של רוב הבתים המוצגים. אפשר לראות נסיון להצמד לחומרים “פשוטים” אולי חומרים המזכירים את שנות החמישים – ברזל, עץ, בטון, רשתות מתכת. אומנם מוקפד ומפגין כוח ועושר. ציטוטים ישירים יותר של אדריכלות הצנע היו עושים טוב. ראה ווינטרוב למשל או ביקלס. כבוד איש..אהבתי את העבודות למרות שלפעמים צצים בקשות של לקוחות, ולא לטובה. תתעקש.
דופקים ובוכים אלו הקיבוצניקים
הקיבוצים הבולשביקים הפכו להיות חממות של כסף גדול שליטה על אדמות יניקה כספי האוצר קיבוצים בשקט בשקט השתלטו על אדמות המדינה וקיבלו מחיקות של תקציבי הון נקודה ההון והשלטון נמצא אצלהם מלונות בתי אבות מרכזי בילוי קניונים וילות מרהיבות. בוזזי הקופה הציבורית לא פחות ולא יותר פסולת אנושית חבורה של גנבים
מוזר שכל הקיבוצים כאן הם במקרה הקיבוצים באצבע הגליל והגליל העליון….
מה עם הקיבוצים בעמק חפר, חוף הכרמל, בערבה ?
😉
אלו לא קיבוצים ומי שגר שם הם לא קיבוצניקים, מדובר בווילות בהמיות ועצומות שמסמלות יותר מהכל סופו של עידן בה פרופורציות והשתלבות עם הסביבה עמדו לנגד עיניהם של מתכננים ואדריכלים, אלו כרגע רק גחמות של הנדסאים אמביציונים ומעצבי פנים מלקקי אנשי מכירות של חיפויי קרמיקה במאות שקלים למטר.