הונדרטוואסר ביקר באוטארואה (השם המאורי לניו זילנד), התאהב במדינה והפך אותה לביתו. בשנת 1975 הוא קנה אדמה במפרץ שבאיים ובנה שם בית: סדרה של מבנים הממוקמים בקווי המתאר של חווה לשעבר. אז בשנות ה-70, הוא כבר רב מוניטין כאמן מצליח מאוד. הציורים התמימים שלו, בעלי שמחה ופליאה מחיי היומיום, נופים, עצים, גנים, עיירות ובתים, אשר זכו לפיצול קליידוסקופי של משטחים וצורות, מעגלים קונצנטריים וספירלות מסחררות. את כל זה הוא יישם גם בעולם האדריכלות, בעיצוב מיבנים, אשר רבים מהם מומשו רק לאחר מותו.

אחת האמרות האדריכליות שלו הייתה "הקו הישר מוביל לגיהנום". הונדרטוואסר בז לאחידות. כמו כל עיצוביו, לשירותים בקוואקווה יש מעט מאוד קווים ישרים. המבנה קופץ ויוצר קמרונות וגג ירוק (האמן קבע שכל הצמחים שיתלשו מהאתר יועברו לשם). הקירות עשויים מפסיפס אבן, לבנים ממוחזרות, עמודי קרמיקה, בקבוקים ואריחים, רובם שבורים ומשובצים בסגנון האדריכל מברצלונה, אנטוני גאודי. הונדרטוואסר היה המעצב והיד המכוונת, אך הוא עודד את המעורבים בבנייה לבטא את עצמם בעבודתם. נוצרה סינרגיה נדירה בעבודה שנבנתה על ידי הקהילה באותה מידה כמו שעוצבה על ידי אדריכל. הונדרטוואסר נהנה מרגעי מקריות, מייחודיות ולא מהיד הנוקשה והדבקות בכללי האדריכלות המודרנית.
הוא היה חלוץ הפוסטמודרניזם, התנועה שהשתחררה ממגבלות המודרניזם המותש שלאחר המלחמה ובמקום זאת התפנקה בחופש ובכיף. אך בניגוד לרוב עמיתיו, הונדרטוואסר לא שיחק משחקים שנונים אלא האמין באדריכלות אורגנית המחוברת יותר לעולם הטבע ובעיצוב מערכת היחסים שלנו איתו. ובכך הוא היה חלק מרוח התקופה האנטי-תרבותית, חזרה לטבע, שהפכה מאז למיינסטרים, ככל שאנו עוסקים באופן קולקטיבי בקיימות, מיחזור וחיים פשוטים בהרבה.

צילום Derek Henderson