לברוטליזם יש שם רע, שהוא קר וחמור סבר. אוליביה ברום בילתה שנים בתיעוד הצד הרך והירוק יותר של הבטון, בחשבון האינסטגרם שלה, Brutalist Plants.
כעת, היא לקחה את הפרויקט המקוון שלה לספר חדש, שחוגג את המפגש של ברוטליזם ועולם הטבע.
הספר Brutalist Plants בהוצאת Hoxton Press , מתעד 150 מבנים ברוטליסטיים ברחבי העולם, המשמשים כבמה לטבע, מגגות ירוקים וקירות חיים ועד לחצר השופעת של אחוזת ברביקן בלונדון, המתהדרת בחממה הטרופית הגדולה ביותר בלונדון, אחרי Kew Gardens plus. זאת לצד גני חצר מדורגים בסגנון בבלי.
המפגשים חוצי היבשות, לוקחים אותנו למסע חזותי, מגני הכיס המוריקים של פרויקט Unité d’Habitation של לה קורבוזיה (שטבע את המונח ברוטליזם – béton brut) במרסיי, לפרויקטים הפחות מוכרים שלו, באחמדאבאד, גוג’אראט (בה הוא בחר כעיר לניסיונות שלו בבטון, לאחר שמרסיי הפנתה לו עורף).
בעוד שברוטליזם מזוהה לעתים קרובות עם ערי אירופה (במיוחד עבור המערביים) ואצלנו, בעיקר כתקופה מסויימת בהיסטוריה האדריכלית שלנו, בין שנות החמישים לשנות השבעים (במיוחד בבאר שבע), היצירה הארכיטקטונית למעשה פרחה באזורים הטרופיים, במיוחד באמריקה הלטינית, במהלך שנות ה-60 וה-70. בברזיל תמצאו מגוון מרשים של ארכיטקטורה ברוטליסטית מאת Paulo Mendes da Rocha, Lina Bo Bardi, Oscar Niemeyer – צורות הבטון המרשימות שלהם, נפגשות עם החזיתות המוריקות של עצי הדקל.
במקסיקו, הווילות העכשוויות של Ludwig Godefroy, משובצות בתוך ג’ונגל ושואבות השראה מהמקדשים ומעללי ההנדסה של בני המאיה והאצטקים, עם חצרות וצמחים מטפסים שהם חלק בלתי נפרד מעיצובם.
התגליות של ברום משתרעות על מטמון של מונומנטים ברוטליסטיים, במזרח אירופה, חלקם במדינות סובייטיות לשעבר ויוגוסלביה. בבוסניה והרצגובינה, האנדרטה למהפכה של האמן Dušan Džamonja משנת 1972 יוצאת מהמדרונות המיוערים של Mrakovica, אחת הפסגות הגבוהות ביותר של הר קוזארה – אנדרטת זיכרון לחללי מלחמת העולם השנייה.
בעוד שחלקם נראים בתוליים ולא נגועים מסביבתם, בנייני בטון אחרים מוצפים בגפנים וטביעת היד האנושית בהם, נמחקת אט אט על ידי הזמן והטבע.