בנסיעה ברחוב וינגייט, הרחוב הארוך והראשי בהרצליה פיתוח שמוביל מדרום לצפון, נגלה מרכז התרבות כמבנה ציבור בן קומה אחת הנמוך מהווילות סביבו. בשונה משכניו, תאו נעדר חומה ופותח ויסטה רחבה המושכת את המבט לכיוון מערב, אל האופק. פתיחה זו בדופן הרחוב היא האירוע הציבורי שאדריכלות מרכז התרבות העמידה בבסיס הליך העיצוב של המבנה - במובן הזה, תאו חותר בעדינות ובנימוס תחת הטיפולוגיה המבנית של הבניה בהרצליה פיתוח, כדי להעמיד את מבנה הציבור כאירוע של פתיחה על רצף הרחוב בעל הדופן הסגורה.

תאו הוא מבנה בן 2,500 מ"ר, שנועד להוות בית לקהילת יצרני התרבות של הרצליה. הבניין מתוכנן כריבוע של 50 על 50 מטרים, הנסוב סביב חצר מרכזית המאגדת את הפרוגרמות השונות סביבה. אלו כוללות קונסרבטוריון עירוני, בית ספר למחול, מועדון גמלאים, חדרי יצירה, אולם הופעות, ובית קפה.
למבנה קומה חלקית נוספת ורחבה מרוצפת דק במבוק בת 300 מ"ר על הגג.

ייחודו של התכנון טמון במודל גיאומטרי מדויק שבסיסו נגזר מיחידות רוחב (מודול) במכפלות של 90/180 המאורגנות בקומפוזיציה דינאמית ונחלקות לחומרי הבניה הראשיים: בטון יצוק באתר; בטון פריקסט; בטון שחור מסותת וזכוכית צורנית בעלת טקסטורת נקודות המייצרת פיזור אור מיוחד במינו והופכת את הבניין בלילה לגוף תאורה מרהיב. שימוש בפתרונות איטום מתקדמים מגנים על הבניין מגשם ורטיבות תוך שמירת סילואט הגג השטוח ופרופורציות הבניין המדויקות.

חצר הפטיו (292 מ"ר) תחומה בקירות מוגבהים שנועדו להעלים את ההקשר של הבניין (השכנים) וליצור חלל מקורה בחלקו ושקט, בעל פרופורציות מדויקות ורצפה צפה שנועדה לבטל שיפועי ניקוז (הנמצאים תחתיה). חלל זה, המאכלס עץ אלון בוגר שהובא במיוחד מנצרת, פתוח אך ורק לשמיים ומכנס את אור השמש כמסה גיאומטרית דינאמית שמשרטטת בתנועתה ממזרח למערב את הנפח שלה על קירות הפטיו.

א.לרמן אדריכלים בע״מ
צוות: אסף לרמן ודניאל נגילה, נמרוד שנקלבך, אתי בכור
יזם: החברה לפתוח הרצליה
ניהול פרוייקט: רז א. הנדסה וניהול
קונסטרוקציה: לביא בט מהנדסים
תאורה: רמה מנדלסון
פריקסטים והצללות מבטון אדריכלי: מבית אקרשטיין
צילום: נמרוד לוי ועמית גירון