עבודותיה ניתנות מיד לזיהוי וגם תחנת דלק אפרורית משנות ה-50, הופכת תחת ידה של Camille Walala לציון דרך צבעוני, יצירה אמנותית שובת עין, כמו שעשתה בארקנסו, ארה"ב, משלבת גרפיקה נועזת עם תרבות מקומית, סגנון פופ אקלקטי, אופטימי, עם ים של דפוסים גיאומטריים תוססים, בהשראת קבוצת ממפיס, המעשירים את האלמנטים האדריכליים הקיימים.

קמיל היא ילידת דרום צרפת, שעברה ללונדון בשנות העשרים המוקדמות לחייה, לאחר שלמדה עיצוב טקסטיל באוניברסיטת ברייטון. הפרויקט הראשון שלה היה צביעה אמנותית של מועדון לילה, מאז היא ביצעה פרויקטים אמנותיים בכל רחבי העולם, מצביעת מעטפת בתי מלון ועד לציורי קיר על בניינים בגובה 40 מטר. יצירות אמנות ציבוריות ענקיות שלה פרוסות ברחבי העולם, ממאוריציוס ועד ליבשת אפריקה, אוסטרליה וצפון אמריקה, עם לקוחות כמו הרודס, ארמני, פייסבוק ונינטנדו.
בכל עבודותיה, יש תמיד איזשהו אלמנט משחקי, בין אם זה הצבעים, התבניות או המרחב בו היא משתמשת. למרות שלעתים קרובות יש לעיצובים שלה תחושה דיגיטלית, קמיל מעדיפה לעבוד על נייר, למלא דפי ספרי רישומים ואז להעביר את העיצובים שלה למחשב. נקודת המוצא היא לרוב תבנית או קולאז' פשוט והיא מסבירה שהיא אוהבת להתנסות ביצירות שונות, בלי לדעת לאן זה הולך לקחת אותה.

 

אחד המקרים הללו היה בניין "חלום מתגשם" בלונדון, שאת מעטפתו צבעה באמנות שלה, לפני כשלוש שנים. היא מציינת שזה היה הפרויקט האהוב עליה, מכיוון שזה היה הפרויקט הגדול ביותר שעשתה באותה תקופה "זו הייתה קפיצת ענק למשהו שבאמת רציתי לעשות – אמנות בקנה מידה גדול באמת". את הבניין שהיה סטנדרטי ואפור, היא הפכה לאמירה אמנותית, שאי אפשר להתעלם ממנה בזכות העיצוב התוסס.

 

 

 

בגלריה NOW, בלונדון, היא הזמינה את המבקרים לחקור, לבחון וליהנות מרשת מסדרונות מבוך וחללים סגורים מלאי צבע ודפוסים א-סימטריים, שהיא בנתה. אלה מגוון של חללים, חלקם פתוחים, חלקם צמודים ולא נוחים, חלקם ללא מוצא, עם קירות בגבהים שונים, מעברים ברוחב שונה, שבילים מעוקלים ומזוגזגים, מה שמבטיח שהמבקרים יוצרים את חוויית המעבר שלהם דרכו.
"אני אוהבת לעשות אמנות ציבורית. אני פשוט מאמינה שזה חשוב להביא קצת שמחה ולגרום לאנשים החיים בעיר לחייך", היא אומרת.