בקולאז'ים צילומים בעלי צפיפות אינסופית, האמן יאנג Yang Yongliang ממחיש את ההתערבות ההרסנית של התיעוש, בהשפעת שינויי האקלים ובסוגיות חברתיות דוחקות במולדתו סין. נראה שכל תמונה מעידה על עתיד פוסט-אפוקליפטי, שבו כוחות העיור מתנגשים בעולם הטבע ויוצרים דיסטופיה אפורה בשחור-לבן, בין קידמה טכנולוגית להשמדת האנושות.

 

כל יצירה צולמה במצלמת פילם מסורתית וההדפסים פותחו ידנית. יצירות האמנות מותקנות על מארזי עץ עם תאורה אחורית כדי לשמר דימויים של סרט צילום.
לצד השגשוג והעושר הרב שלה, העיור של סין הביא להידרדרות סביבתית. בתגובה לכך, מספר הולך וגדל של אמנים סינים שיקפו זאת ביצירות אמנות ביקורתיות. עבודותיו של יאנג (כמו למשל Artificial Wonderland) נראות כמו רפרודוקציה של ציור נוף סיני טיפוסי משושלת סונג, עם הנוף הרחב שלו, רכסי ההרים החופפים זה לזה והאווירה הערפילית, העוטפת נוכחות מפוארת של נהרות ואגמים. עם זאת, בהתבוננות מדוקדקת, המראה בא לזעזע. יופיו של הטבע, זה שהללו אותו בציורים ובספרות סינית לאורך הדורות, מתחלף בנוף עירוני, מה שנראה כמו רכסי הרים וגבעות, עצים וצמחים, סלעים ועלוות עלים ושבילים, נוצרים למעשה על ידי מבנים עירוניים כמו גורדי שחקים, כבישים מהירים מוגבהים, קווי מתח חשמל, מגדלים ועמודי חשמל ומנופי בנייה. יאנג בנה נוף מלאכותי מוקפד, מגלופוליס המחופש לנוף טבעי, עם מגוון רחב של פרטים שניתן לקשר בקלות עם ההשלכות של העיור על סין. ליד החופים ובמים, מה שנראה כמו כפרים, סירות ושטחים ירוקים, הם למעשה אתרי בנייה, מבנים קורסים ואדמה מכוסה הריסות, משקפים בנייה והריסה אינסופית. במרכז הקומפוזיציה, ניצב לונה פארק שגלגל הענק והרכבות ההרים שלו מרמזים על הנהנתנות של התרבות העירונית העכשווית. זהו מרחב שבו ישן וחדש, מזרחי ומערבי, בדיוני ואמיתי מתקיימים באקראי ללא שום היגיון פנימי. ההיסטוריה והזמן אינם הגיוניים באזור זה.
בדימוי של יאנג לציור הנוף המסורתי, לעומת זאת, חסר מרכיב חשוב אחד: דמות האדם. השמטה מכוונת המשמשת הערה נוקבת על האופי האנטי-הומניסטי של הפיתוח העירוני, הרצון להאיץ את הצמיחה הכלכלית, למקסם את הרווח הפיננסי והיוקרה הפוליטית ולייצר עיר המושכת השקעות זרות ותיירות בינלאומית. לכן, הסביבה האורבנית חסרת האדם המתוארת בעבודתו של יאנג, היא סביבה מנוכרת. הפאר של הסביבה העירונית החדשה, בא על חשבון הרס המורשת והקהילות.