איך נראים במציאות המקומות שהעניקו השראה ל-13 ציורים מהמפורסמים בעולם - מליל הכוכבים מעל הרון של וינסנט ואן גוך ועד ל-Au Lapin Agile של פבלו פיקאסו.

ב- 5 ביוני 1890, ישב וינסנט ואן גוך וכתב מכתב לאחותו הצעירה, וילהלמינה. היה זה חודשיים לפני שהאמן ההולנדי ירה בעצמו וסיים את חייו באופן טרגי. בזמן שישב וכתב לאחותו, הוא התבונן באתרים שהתכוון לצייר בעיר הצרפתית אליה עבר לאחרונה – ושם, בסופו של דבר, הוא ייקבר. "יש לי ציור גדול של כנסיית הכפר – הבניין נראה בו סגול על רקע שמיים בכחול עמוק ופשוט של קובלט טהור. חלונות הויטראז' נראים כמו טלאים בצבע כחול אולטרמריני, הגג סגול וחלקו כתום. בחזית מעט צמחייה וחול ורוד שטוף שמש". הכנסייה אותה תיאר ​​וואן גוך במכתבו, הפכה ליצירת המופת שלו, "הכנסייה באוברס" (1890). המוני מבקרים נוסעים מדי יום למוזיאון ד'אורסי בפריז, כדי לראות את הציור האיקוני. אולם אם היו נוסעים ברכבת שעה צפונה, מפריז לעיירה אוברס-סור-אוייס, הם יכלו לראות את הכנסייה עצמה.
לא תמיד כל כך פשוט לזהות את מיקומם האמיתי של ציורים מפורסמים. חלק גדול מכך נובע מהעובדה שבשנים שקדמו לאימפרסיוניזם (שנות ה-60 של המאה ה-19), דיוקנאות היו באופנה יותר מאשר נופים ורגע לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הקוביזם מרד במוסכמות ואילץ את האמנות לעבר הפשטה, מה שהופך את זיהוי האתר של כל ציור לקשה יותר. אנו נותנים כאן מעט מקומות בהם תוכלו לבקר ברחבי העולם, אם תרצו לראות את הציורים האהובים עליכם קמים ומתעוררים לחיים מול עינכם.

 

 

מרפסת בית קפה בלילה Café Terrace at Night מאת וינסנט ואן גוך (ארלס, צרפת)
וינסנט ואן גוך התגורר למעלה משנה בעיר ארל בצרפת, בה צייר כמה מיצירותיו המהוללות ביותר, שם האמן הפוסט-אימפרסיוניסטי גם סבל מההתמוטטות הנפשית המפורסמת שלו, שבשיאה כרת את אוזנו השמאלית. את בית הקפה הוא צייר בלילה בתחילת הסתיו 1888, כארבעה חודשים לפני כן. כיום, המבקרים עדיין יכולים לשבת בבית הקפה הזה, ללגום קפה ולתהות מדוע צריך לקחת את החיים כל כך קשה, במקום מרגיע שכזה.

 

 

הציור Mont Sainte-Victoire מאת פול סזאן (אקס-אן-פרובאנס, צרפת)
האמן הצרפתי פול סזאן נמשך לנוף של אזור זה שאת נופיו צייר ביותר מ-60 ציורים. סזאן אהב במיוחד את שינויי "מצב הרוח" של האזור במהלך היום והאופן בו אור השמש שטף אותו. כיום, המבקרים יכולים לשבת בכמה מסעדות מהודרות, באוויר הפתוח מול הנוף ולראות בעצמם את גווני הצבע המתחלפים במונט סנט-ויקטואר.

 

 

העולם של כריסטינה Christina’s World מאת אנדרו ווית' (קושינג, מיין)
ציור משנת 1948 של האמן האמריקני אנדרו ווית, הפך לאחד הציורים המוכרים ביותר של המאה ה-20. האמן בילה חופשת קיץ בסמוך לבית המתואר בציורו המפורסם ביותר. ווית הבחין באישה (אנה כריסטינה אולסון, שסבלה ממחלת עצבים ניוונית) זוחלת לעבר ביתה. הציור מציג את שני הנושאים הללו בפינות מנוגדות ומאפשר לצופה להבחין במרחק המפריד ביניהם. כיום, בית אולסון, שנמצא בעיירה מיין קושינג (75 קילומטרים מדרום-מערב לבנגור), פתוח לקהל הרחב והוא אף שוחזר כך שיתאים למראהו בציור, המהווה ציון דרך היסטורי לאומי.

 

 

הכנסייה באוברס מאת וינסנט ואן גוך (אובר-סור-אוייז, צרפת)
במהלך שהותו באוברס-סור-אוייז, השלים ואן גוך לעיתים ציור ביום. העיירה הנמצאת שעה צפונית לפריז, מלאה בציוני דרך שהמאסטר ההולנדי צייר בהינף יד. הכנסייה באובר, אחת היצירות המפורסמות ביותר של ואן גוך, צוירה במהלך החודשים האחרונים לחייו. הכנסייה עצמה ממוקמת קרוב מאוד למקום מנוחתו הסופי של האמן.

 

 

הציור "התרשמות, זריחה" Impression, Sunrise מאת קלוד מונה (לה האבר, צרפת)
בתחילת 1873, האימפרסיוניזם היה מונח שאיש לא הכיר. בסוף אותה שנה זו הייתה תנועה שהצליחה לשנות את מהלך ההיסטוריה. שתי הסיבות העיקריות לכך היו הציור הזה של קלוד מונה, המתאר סירות הנכנסות לנמל בלה האבר בצפון צרפת והסיבה השנייה, דבריו של המבקר לואי לרוי שהתרשם מהיצירה – וכך נטבע המונח אימפרסיוניזם – Impression.

 

 

Au Lapin Agile מאת פבלו פיקאסו (פריז)
בשלהי המאה ה-20, עבר פבלו פיקאסו מברצלונה לפריס, עם פנטזיה מגלומנית, לכבוש עם יצירותיו את עולם האמנות. בסופו של דבר הוא מצליח, אבל זה לא בא קל לאמן הספרדי. הוא בילה חלק ניכר משנותיו הראשונות במאבק להכרה, כאמן עני בשכונה בוהמית במונמרטר. שם בילו פיקאסו וחבריו היצירתיים אינספור שעות בבר לפין אג'יל. בציור ניתן לראות את פיקאסו וברקע נראה בעל הבר, פרדריק ג'רארד, לו העניק פיקאסו את הציור (ג'רארד מכר את הציור בשנת 1911, למורת רוחו של פיקאסו). בין שני הגברים נמצאת ז'רמן פיצ'וט, האובססיה החד פעמית של קרלוס קסגמאס, חברו הטוב ביותר של פיקאסו, שהתאבד בשנת 1901 לאחר שפיצ'וט המשיכה לדחותו.

 

 

ליל כוכבים מעל הרון – וינסנט ואן גוך (ארלס, צרפת)
אפשר להסיק כי המיקום שאותו צייר ואן גוך בליל הכוכבים האייקוני שלו מעל הרון (1888), היה זה בו ביקר לעתים קרובות – בערך 500 מטרים מהבית הצהוב, בית האמן בארל. וינסנט תיאר את ציורו המפורסם במכתב לאחיו הצעיר תיאו: "השמיים עם כוכבים צויר בלילה, הם והמים כחולים, האדמה סגולה, העיירה כחולה וסגולה. השתקפויות זהובות ורודות ושני פסלים צבעוניים של אוהבים בחזית".

 

 

הרחוב הקטן מאת יוהנס ורמיר (דלפט, הולנד)
עדיין יש ויכוח רב על המיקום המדויק של יצירתו המפורסמת של יוהנס ורמיר, הרחוב הקטן, שהושלמה בשנת 1658. היסטוריוני אמנות רבים, לעומת זאת, הסכימו שהציור מחקה סצנת רחוב בדלפט, עיר הולדתו של האמן ההולנדי. תיאוריה זו קיבלה תימוכין כאשר הובן כי אמו ואחותו של ורמיר גרו על גדות אותה תעלה.

 

 

גשר The Langlois Bridge בארל מאת וינסנט ואן גוך (ארלס, צרפת)
בעוד ואן גוך שמר מרחק מהתושבים המקומיים, שהכירו אותו כסוציופת (נטען כי פעם הופצה בעיר עצומה להרחקתו מארל), הוא עדיין השקיע זמן רב בהנצחת סצינות יומיומיות של חיי העיר. כאן קבוצה של נשים מקומיות מכבסת  כביסה בתעלה שמשתרעת לצד גשר לנגלויס, שנמצא שם גם כיום.

 

 

חבצלות מים מאת קלוד מונה (גברני, צרפת)
קצת יותר משעה צפונית מערבית לפריס נמצאת העיירה Giverny. היא לבטח לא הייתה ברשימות אתרי החובה לביקור אצל אנשים רבים, אם קלוד מונה לא היה עובר לשם בשנת 1883. בביתו היפהפה (שאפשר לסייר בו גם היום), האמן האימפרסיוניסטי יליד צרפת יצר כמה מיצירותיו המהוללות ביותר, כולל סדרת חבצלות מים. הגנים, הבריכה והגשרים נמצאו כולם בחצר האחורית של מונה, מה שאיפשר לו זמן רב לשחזר את הסצנה, אותה עשה כ-250 פעמים.

 

 

לה מולין דה לה גאלט Le Moulin de la Galette מאת וינסנט ואן גוך (פריז)
בפברואר 1886 עבר וינסנט ואן גוך בפתאומיות מאנטוורפן שבבלגיה לפריס ועבר לבית אחיו תיאו. אנו יודעים שתיאו לא שמח לאורח החדש, ווינסנט שביקש להתנסות בצבעים נועזים יותר, היה מסתובב ברחובות עירו החדשה ומצייר את הסצנות הרבות בהן נתקל. האחת היתה לה מולן דה לה גאלט, במונמארטר, אותה שכונה שאחיו התגורר בה באותה תקופה.

 

 

American Gothic מאת גרנט ווד (אלדון, איווה)
הציור של הצייר האמריקאי שצויר בשנת 1930, מתאר את מה שהאמן האמריקני ידוע בעיקר בזכותו: תיאור המערב התיכון האמריקני הכפרי. האתר של הציור ממוקם באלדון, איווה, כ-100 קילומטר דרום-מזרחית לדס מוין ומתאר חקלאי העומד ליד בתו. ברקע בית לבן קטן. במציאות הזוג שבציור היה רחוק מרחק רב מחקלאות. האישה הייתה למעשה אחותו הצעירה של ווד, בעוד הגבר היה רופא השיניים של משפחת ווד.

 

 

שדה חיטה עם עורבים מאת וינסנט ואן גוך (אוברס-סור-אויז, צרפת)
אי אפשר לדעת אם הציור (1890) היה הציור האחרון של האמן (בגלל שהעורבים מבשרי הרעות, בישרו על סערה ממשמשת ובאה). עם זאת, מה שאנחנו כן יודעים בוודאות, הן שתי עובדות: ראשית, הציור הושלם בסוף ימיו הקצרים (ואן גוך נפטר בגיל 37, עשור לאחר שהפך לאמן) ושנית, ששדות החיטה המתוארים בציור ממוקמים למעשה ממש מאחורי קיר בית העלמין בו מונחת מצבתו של ואן גוך. אחיו תיאו – שמת פחות משנה אחרי אחיו הבכור, בגלל סיבוכים שנובעים מעגבת – קבור לצידו של וינסנט.