הן מביאות פרשנות מחודשת לדיוקנאות מפורסמים של ציירים הולנדים גדולים מהמאות ה-16-17, כמו רמברנדט, אותם הוא מפרק בדרך שקשה אף לתאר אותה – נחילי שברים זעירים המונחים בזהירות על ראשי סיכות, למשל. מטווח קרוב ניתן להבחין בפיקסלים לפי סוגם ומרקמם, כאשר במבט מרחוק, כל הדימוי השלם מתבהר. ”השלם גדול מסכום חלקיו”, אמר אריסטו, ביטוי המצוטט לעתים קרובות בתחומים מדעיים כמו הפסיכולוגיה של הגשטלט – היצירות של Mapes מונחות בתיבות, כמו של אנטומולוגים עם אוספי החרקים שלהם, או לעתים השברים מונחים בתוך בקבוקונים קטנים ושקופים ומאחורי זכוכיות מגדלת, בדיוק כמו דגימות מדעיות. השברים הם חלקייקי צילומים, דוגמאות בד, חבל, חול, קפה, תה, שקיות תה, סוכר, שיער, קופסאות פלסטיק, חלקי בובה, חוט, סיכות עם חרקים, צלחות פטרי, טבק ואפשר להמשיך רשימה אינסופית של חלקיקים כאלה.
דיוקנאות התלת מימד שלו מציעים שתי דרכים להתבונן בהן: מרחוק הם נראים כמו דיוקן פיקסלטי של דמות מסויימת ואילו מקרוב הם חושפים את פרטיה הקטנים יותר, כולל דוגמאות של כתב ידה, קווצי שיער, תמונות של קרובי משפחה ותכשיטים – פריטים המרכיבים את מה שהוא מתאר כ- DNA הביוגרפי של האדם.