שירת המלח של האמן מדברת על זיכרון, זמן והנצחה. Yamamoto משתמש במלח, סמל של טיהור וזיכרון ביפן, המבוך, שהגיאומטריות והקווים שלו מזכירים את המנדלות הבודהיסטיות.
השעות שאורכות לבניית כל יצירה, הן חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה עצמה. יש בה פן פולחני, שחשוב שיעשה בנוכחות הציבור, בדממה דתית, כאשר האמן יוצר את המבוכים הללו, עם הסמליות שהם מייצגים. הצורות מלקטות את הזיכרון של יצורים שהלכו לעולמם.
אובדן אחותו הצעירה, כשהיה בן 27, היה האירוע המכונן שהשפיע על חייו וכך הפכה האמנות לאמצעי לזכור אותה. כך הוא התחיל את דרכו האמנותית. לאן שייכים הזיכרונות? למוח ומה אם המוח יהפוך לייצוג זיכרונות בדו מימד? ”לצייר מבוך עם מלח זה כמו ללכת אחרי עקבות הזיכרון שלי. הזיכרונות משתנים ונעלמים ככל שהזמן חולף, אבל אני מבקש ללכוד רגע קפוא שלא ניתן להשיגו באמצעות תמונה או טקסט. רק תחושה של נגיעה בזיכרון יקר…”, הוא אומר.
הספירלה מביעה יפה את הרעיון האמנותי שלו. זיכרונותיו קובצו כעת בגיאומטריה הקשורה לטבע, אולי לטייפונים וסופות. ספירלה פירושה חיים, מוות וגלגול נשמות, היא מייצגת את החיים הארעיים. “לחזור לים” מראה כיצד יצירת אמנות אישית יכולה לכלול משמעויות אוניברסליות באמצעות משוב של הקהל. כל האלמנטים הגרפיים נשארים אמנם קשורים מאוד לזיכרון האישי ולניסיון החיים שלו, עם זאת, הפעולה הפשוטה של להרוס ולהחזיר את המלח לים, מערבת באופן פעיל את הקהל ביצירת האמנות וגורמת לאנשים להרהר על חיים ומוות.
“אני משתמש במלח ביצירות האמנות שלי, כי הוא חיוני לחיים וחומר קדוש שיש לו קשר עמוק עם חיים ומוות. החיים התחילו בים הקדום וגם כיום, אנחנו לא יכולים לחיות בלי מלח. לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו, מלח הראה כוח להגן על מזון מפני ריקבון. בגלל יכולת השימור והקביעות שלו, הוא ממלא תפקיד חיוני בטקסים כסמל לחיים ולמוות. ביפן, לאחר הלוויה, המשתתפים שמים מעט מלח על גופם כי מאמינים שלמלח יש כוח קדוש לטהר טומאה, להבהיר ולטהר את הנפש. מאמינים שלמלח יש כוח לשחרר ממצבים שבהם הנפש לא רגועה. בחורף 1994 אחותי שהייתה בת 24 נפטרה בגלל גידול ממאיר במוח. התחלתי ליצור את יצירות האמנות שלי כדי שאוכל לקבל ולהתגבר על מותה. גבישי המלח עשויים להכיל זיכרון מהעבר. יצירות האמנות שלי באות לפגוש זיכרונות יקרים של אנשים שנפטרו ומלח הוא אמצעי להגשים את החלום הזה”.
כשהוא מסיים ליצור את היצירה, הוא מבקש מקהל הצופים להרוס אותה “אדם בגרמניה אסף מלח טיפין טיפין ביד כאילו הוא מתפלל וגבר אחר בצרפת יצר סימן לב גדול עם המלח שאסף, אישה צעירה ביפן כתבה תודה במלח. החיוכים של האנשים בקהל מביאים לי שמחה ומעודדים אותי להמשיך וליצור יצירות אמנות, מזכירים לי שאנחנו מחוברים זה לזה גם אחרי שהיצירה מתמוססת”.

לאתר האמן