הפילוסופיה העומדת מאחורי האמנות המופשטת, גורסת כי היא אינה יכולה להסתפק במה שאנו רואים במציאות, אלא וכפי שסבר אריסטו, היא אמורה לגלות את משמעותם החבויה של הדברים, לרדת לאמיתותם ולא להסתפק רק בחזותם במראית העין. האמנות המופשטת של האמן דוד נרוב, ממחישה עקרונות אלה והוא אכן פונה עורף לריאליזם לטובת הצורות הטהורות והמינימליסטיות (קו, משטח, כתם, צבע). האמנות של נרוב מבקשת לגעת ברוחני, באי-רציונלי, בתת-מודע, במיסטי.

 

נרוב בורא עולם חדש, טהור, מעין גרסה מרככת ופיוטית שלו, למציאות הטראומטית. כאן פוגש נרוב האמן את ד”ר נרוב הפסיכולוג והוא הופך את תורתו לאמנותו. החיפוש שמחפשת האמנות שלו במעמקי הצבע ובמצולות הנפש, מפגישה את האמנות עם הפסיכואנליזה. האסתטיקה והקליניקה צועדות יד ביד כדי לגלות את הטהור והראשוני, אם תרצו, כל המודחק בנפש הילד, בזיכרון ובדמיון.
כתמי צבע עמומים ופסטליים, אניגמטיים, בצבעוניות הנעה בין רכה לעזה, אך תמיד מעורפלת, מהורהרת ולא ישירה, אשר אינה נותנת לצופה שום רמז ומותיר את הציור לפרשנותו האישית של כל צופה וצופה.
נקודת המבט הייחודית של דוד נרוב על הצורה והתפקוד של האמנות, מדגישה את הסינתזה של החזותי והשמיעתי. הוא שמע צלילים כצבע והוא מעביר את החזון הפנימי והייחודי שלו כאמן, כדי שנשמע את הציורים שלו ונתעלה על העולם האובייקטיבי.

 

 

דוד נרוב נולד ב-25 באוקטובר 1944 בתל אביב וגדל בגדרה. לאמנות הציור הוא התוודע לראשונה בשנת 1963, בעין-הוד, מושבת האמנים הישראלית, באמצעות סימה סלונים, ציירת ישראלית מובילה באותה תקופה. החוויה המאוד ייחודית ומאירת עיניים זו, התרחשה לאחר שהשתתף בקבוצת EXHIBIT גדולה, שהורכבה מחיילים ישראלים במהלך שירותו הצבאי בצבא הישראלי (1963-1966).
ב-1969 עבר נרוב לניו יורק והתגורר בפורסט הילס עד 2011. עם הגעתו לתפוח הגדול, הוא נרשם מיד לתכנית לתואר ראשון ב-Hunter College של אוניברסיטת סיטי של ניו יורק, שם הוענק לו תואר BA בפסיכולוגיה ופילוסופיה (1973) בהצטיינות יתרה. במסגרת תכניתו לתואר ראשון דוד למד תולדות האמנות בניהולה של פרופסור אליאנה רוט.
נרוב המשיך לעסוק ולהתפתח באמנותו כאשר במקביל הוא ממשיך את לימודיו בפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה. הוא זכה לתארי: MA, MEd, MPhil, and PhD (1983) בפסיכולוגיה ייעוצית, פסיכולוגיה קלינית ופסיכולוגיה חינוכית (1975-1983). עבודת הדוקטורט שלו, שכותרתה: The relationship of Gender Self Esteem and Cognetive Style to Ego Defense Mechanism (הקשר בין הערכה עצמית מגדרית וסגנון קוגניטיבי למנגנוני הגנת האגו), קיבלה את הציון הגבוה של מצוינות.
בין השנים 1973-1977, עבד נרוב בשיתוף פעולה הדוק עם מקסים בוגסטר, אמן משובח ומורה לאמנות מוערך בניו יורק. יש לציין כי מקסים בוגסטר בילה שנים רבות בעבודה עם Pierre Bonnard ו-Goerge Braques.
מקור נוסף בעל ערך עצום שתרם לצמיחתו המקצועית האמנותית של נרוב, היה הקשר ההדוק שלו עם אמנים ידועים ובעלי הישגים אחרים כמו משה אגמון, רנה שפשק או.בי. ורוזט דייוויס, אשתו של סטיוארט דייויס, שסיפק לנרוב תמיכה והכוונה מועילים והכרחיים מאוד. כיום, יצירות האמנות של נרוב זוכות לתשומת לב בישראל ובארה”ב והן נכללות באוספי אמנות רבים.

 

 

 

לצד עבודתו כפסיכולוג, מבטא נרוב באמנות ובמיוחד באופיו הסמלי של הצבע – את ההשלכות הרוחניות שלו. העבודות שלו חוקרות את הצבע ואת הנפש במקביל.
נרוב מזכיר את קנדינסקי בחיפוש אחרי הראשוני והמודחק ולו היה חי מאה שנה קודם לכן, בוודאי היה מצטרף לקבוצת האמנים פורצת הדרך Phalanx, שמרדה בסטטוס קוו המגביל של סצנת האמנות. הסגנון של נרוב משקף את ההשפעות של אסכולות כמו פאוביזם, פוינטיליזם ואקספרסיוניזם. הנושאים שלו פחות ברורים, הקומפוזיציות שלו יותר ויותר מישוריות. משחקי הצבע קיבלו אצלו עדיפות על פני צורה קונבנציונלית.
הסגנון המופשט שמציע נרוב, הוליד יצירות שהדגישו גבולות מסורתיים כמו צורה וקווים והתמקדו במקום בתקשורת של רגש, באמצעות הצבת צבע זה לצד זה. ציוריו המופשטים יכולים להיות מתוארים כ’מוזיקה מצויירת’. הוא מחסל את העולם המתווך, האובייקטיבי ומציג את חזונו הפנימי ישירות על הבד, המתבטא במונחים של צבע ותנועה.
הוא מאמין שאמנות מופשטת יכולה לבסס קו תקשורת ישירות מהחזון הפנימי של האמן לדמיונו של הצופה ולעורר תגובה רגשית ספציפית.
ציוריו של נרוב ממחישים את הסיוט בחומרנות לטובת ספיריטואליזם נאור באמנות, ומצדיעים לדמיון של מוזיקה ואמנות חזותית מבחינת ביטוי.
בדיוק כמו שייקספיר על ספרות, וזיגמונד פרויד על פסיכולוגיה, ההסתכלות שלו על אמנות מופשטת מגיעה מהמאסטרים הגדולים, ממירו ועד למארק רותקו.

האמנות של דוד נרוב אינה השתקפות של החיים, היא החיים עצמם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית אמנות
+כתבות מומלצות
טקסטיל־אמנות־טקסטיל: מבטים על אז ועכשיו / ד”ר איה לוריא
אמנות
טקסטיל־אמנות־טקסטיל: מבטים על אז ועכשיו / ד”ר איה לוריא
  מערך תערוכות חדש במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, כולל חמש תערוכות המספקות מבטים היסטוריים
מאיירים מכל העולם, קוראים לשחרורה של הקריקטוריסטית האיראנית אתנה פרג’דאני
אמנות
מאיירים מכל העולם, קוראים לשחרורה של הקריקטוריסטית האיראנית אתנה פרג’דאני
  אתנה פרג’דאני Atena Farghadani, אמנית וקריקטוריסטית איראנית אקטיביסטית, נעצרה באלימות על ידי סוכני
דיוקנאות של ילדים בשוליים בבנגלדש
אמנות
דיוקנאות של ילדים בשוליים בבנגלדש
“אני מצלמת את אלה החיים בשולי החברה. יש להם חיוכים אמיתיים, רגשות, הם עברו

2 תגובות

  • מור שיטרית הגיב:

    עדיף לו ליצור באומנות הרבה פחות להתעסק בפסיכולוגיה , שם זה נראה ממש גרוע

  • יונה ולדר גרינברגר הגיב:

    ציורים מאוד מרגשים ומיוחדים במינם שלא דומים לשום ציור שראיתי.כבת כתה של ד”ר דוד נרוב אני מכירה את הדרך הארוכה שעבר ואני מלאת הערצה לראות ולחוש אותה דרך הציור המיוחד שלו. מאחלת לו המון הצלחה בהמשך דרכו.😍

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*