שובבות ודמיון הם המרקם של פסלי העץ שמגלף האמן אפרים רודריגז. מעצים שקרסו ונפלו, מקרשים וריהוט ישן, רודריגז מגלף פסלים מלאי חיים, המעוררים את החלומות בהקיץ הדמיוניים והשובבים של הילדות.

האמן מברצלונה (למרות שמו, הוא לא קיבוצניק מישראל) מדגיש את המרקם של החומר האורגני ויוצר דמויות בגודל טבעי, לובשים בגדי פורניר או שגופם מחקה את הצעצועים שהם מערימים למגדל.
חלק מהפסלים מתארים פעוטות או ילדים צעירים יותר בעיצומו של המשחק ואפילו לדמויות המבוגרות יותר יש מרכיבים ספורטיביים ודינמיים, כמו "אנה" שלובשת שמלה משובצת ומחזיקה כדור גולף.
אף על פי שהדמויות המפוסלות מבוססות במדויק על אחייניותיו, אחייניו ובני משפחתו האחרים, רודריגס מסביר: "הילדים הופיעו בעבודתי כמעט מההתחלה, אך הם היו רק רפרנס, מניע. הנושא לא היה ילדות. בעבודות המוקדמות הם היו ילדים בעלי מודעות עצמית, שייצגו מבוגרים בדמות ילדים. בשנת 2007 נולדו לאחותי שני ילדים. התחלתי להשתמש בהם כמודל בפסלים שלי. מכאן הופיע נושא הילדות. התחלתי לייצג מעבר לצורותיהם את מעשיהם. לעץ יש תמיד עבר, ביוגרפיה. פיסת עץ תמיד הייתה משהו אחר לפני כן, רהיטים או כל דבר אחר", אומר האמן.