עיריית ליידן ההולנדית החליטה להפוך את האזור הצפוני של העיר מאזור תעשייתי עזוב, עם ריכוז אוכלוסייה בעייתית, לשכונת מגורים אורבנית חדשנית, חיה ומחוברת. התכנון המהפכני של השכונה, מסר לידי התושבים את העצמאות לעצב את ביתם בעצמם, בתוך גריד אדריכלי המאפשר דיור בר השגה, באזור קהילתי נקי ממכוניות
ליידן היא העיר המושלמת – יש לה מרכז אירופאי קלאסי עם בנייני אבן ציוריים ותעלות עם סירות השטות בהן, יש בה את הקמפוס הגדול והוותיק בהולנד, המביא סטודנטים ומרצים מכל העולם היוצרים חברה עשירה ותוססת, יש בה ברים שכונתיים ורחוב קניות ידידותי ובנייני משרדים מעוצבים. ליידן היא עיר שמרגישה כמו בית מהרגע הראשון שיורדים מהרכבת ועולים על האופניים, וככזו – כל מי שמגלה אותה רוצה להשאר ולחיות בה. השכונה החדשה בצפון העיר, שנחנכה בשנת 2010 ונמצאת בימים אלו בשלבים האחרונים של בנייתה, מתאימה לעיר ככפפה ליד: אנשים מכל מגוון האוכלוסיה, התעסוקה והשפות גרים בשכנות מעורבת בשכונה הולנדית טיפוסית למראה ממבט ראשון – שורות מסודרות, חלוקה קובייתית של מבנים ורחובות צרים ונקיים המפרידים אותם. אך מהר מאוד נחשף הפוסע בשכונה לטוויסט המבריק: לכל בית חיפוי שונה, צבעוניות אחרת, לזה חלון עגול ובשני מציצות מדרגות מתכת מרוקעת מבעד לחלון זכוכית מחוסמת המתפרש על 3 קומות החזית. ברחוב נטול המכוניות רצים ילדים צהובי שיער ושחומים, וההורים משגיחים משיחות בין מרפסות מעוצבות. אוטופיה.
תחילתו של הסיפור במאה ה-19. או אז החליטה עיריית ליידן על ניצול השטח הריק שמסביב לצפון העיר לבניית שלושה מפעלים. מסביבם נבנו בתי מגורים, ששימשו את עובדי האזור, מהמעמד הבינוני-נמוך.
שגשוג הכלכלה ההולנדית בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים ועידוד ההגירה על–ידי ממשלת הולנד, בשל הצורך בידיים עובדות, הביא לאכלוס השכונות בפועלים זרים שנהרו לעבודה בהולנד. מנגד, תושבי העיר המקוריים ברחו לשכונות חדשות ומרוחקות ממרכז העיר.
בשנות ה-90 יזמה ממשלת הולנד מהלך שחייב את העיריות לטפל בשכונות בעיתיות, המוגדרות כמורכבות מאוכלוסיה בעלת הכנסה נמוכה ומעוטת השכלה. על–פי ההנחיות, התכניות החדשות לשכונות ה”בעייתיות” חייבות להיכתב בשיתוף דיירי השכונה, המשטרה, הארגונים הסוציאליים ונציגי העירייה. באותן הנחיות חל איסור על הריסת השכונות לצרכי בניה חדשה לחלוטין, שתשרת במיוחד כרישי נדל”ן. עיריית ליידן בחרה לתכנן מחדש ולשקם את האזור התעשייתי.
בשנת 1996 יזמה העירייה תחרות סגורה לשלושה משרדי אדריכלים, כדי שיתכננו אופציות לשינוי האזור המתועש לאזור עירוני ומודרני, בעל צפיפות מגורים גבוהה. התכנית שנבחרה, של משרד האדריכלים הרוטרדמי MVRDV — הציעה שכונה “קסבאית”, המושתת על מגורים בצפיפות גדולה, רחובות צרים ובתים משפחתיים. המועד לביצוע נקבע לשנת 2010. תקציב לכך — עדיין לא היה.
השנים שחלפו החריפו את הבעייתיות בשכונות, ומשרד האדריכלים התבקש לבדוק שוב את התוכנית ואת עלויותיה. לאחר שהושגה הוזלה משמעותית בשל טכנולוגיות חדישות לניקוי הקרקע — יצאה התוכנית לדרך. גם חברה פרטית, חברת “פורטל”, נכנסה לפרויקט כשותפה לעירייה בעלויות הפרויקט. החברה, שייסודה בתפיסת הדיור ההולנדית, פועלת לרכישת אדמות עליהן היא בונה בתים שאותם היא משכירה. ההשכרה נחלקת בין שכירות בתנאים סוציאליים לבין שכירות רגילה. את ההכנסות מהשכירות, משקיעה החברה ברכישת קרקעות ובניה נוספות. בטרם החל הפרויקט, רכשה חברת “פורטל” 400 יחידות דיור על השטח שיועד להריסה ולשיקום. הדיירים שפונו מבתיהם לצורך הפרויקט, זכו ל-25 אלף יורו פיצויים, ולעזרה בחיפוש אחר מגורים אחרים. פרויקט “ליידן החדשה” יצא לדרך.
כמה עקרונות מרכזיים הנחו את האדריכלים בתכנון השכונה: על הבתים להיות בתים צמודי–קרקע, המיועדים למשפחות בשטח של 90-120 מ”ר ליחידת דיור. צפיפות הבנייה צריכה להיות מרבית. על השכונה להיות “נקיה” מרכבים. העלות צריכה להיות בת–השגה.
התכנון החל משטחי החניה. על–פי התכנון האדריכלי, במקום חניה ציבורית אחת גדולה, תוכננה מתחת לכל שורת בתים חצי קומת חניה. על–מנת לשמר את יכולת האוורור הטבעי של השטח, חושב האורך המקסימלי של החניה ל-54 מטר. מעל כל יחידת חניה נבנתה שורת בתים, כל בית באורך של 15 מטרים וברוחב של 6 מטרים, המאפשר חניה של 2 מכוניות ליחידת דיור. 2 שורות של 9 בתים צמודים לאורך יצרו יחידת חניה אחת ל-18 יחידות דיור.
חישוב מהותי נוסף נעשה לגבי הרחובות המחברים בין שורות הבתים — הקו שהנחה את האדריכלים היה שימור האור הטבעי ברחוב. לשם כך, נקבע רוחב הרחוב ל-8 מטרים, וגובה הבתים הוגבל ל 8 מטרים בבניה ישרה, ול-3 מטרים נוספים בשיפוע.
החשיבה המהותית על חווית הדייר היתה גם זו שהובילה את עיריית ליידן, בצעד אמיץ ומקורי, להחלטה שכל דייר יוכל לבחור את עיצוב ביתו שלו, בהתבסס על הגריד החזק שקבעו האדריכלים. ההבנה שאנשים המעצבים את ביתם ומממשים את רצונותיהם ירצו להישאר בעיר, ישקיעו בבית ובסביבה ויתאחדו למען מטרה — הוכחה כאבחנה מדויקת. בעוד שהאדריכלים והמתכננים ציפו להיענות מינימלית בפרויקט כה שאפתני, הוביל העיצוב האישי, החיצוני והפנימי, להשקעה אישית גבוהה. במקום 120 מ”ר בנוי, להם ציפו האדריכלים, השקיעו מרבית הקונים בבניה של 200 מ”ר ומעלה. מעניין: למרות הגריד המוגדר, כמעט ולא היתה חזרה עיצובית, וכל בית נראה אחרת.
תכנון השכונה לא הסתיים בגבולות גזרתה. לצד 400 הבתים הנמוכים, מתוכננות להבנות בסמוך 400 יחידות דיור נוספות במבנה גבוה — שאף–על–פי שתוכנן על–ידי משרד אדריכלים אחר, הותאם ויזואלית לשכונה. הקומה התחתונה של הבניין מיועדת לחנויות ולחללים ציבוריים, שישמשו את דיירי הבניין והשכונה. פעולה מרכזית ואדירת ממדים נוספת היתה חיבור הפארק הצפוני לשכונה החדשה. לשם כך, הונמך הכביש הראשי שהפריד בין השכונה לפארק אל מתחת לפני הקרקע, והפארק נמתח אל תוך האזור המחודש.
הפרויקט שווק ופורסם במגזינים אדריכליים מקצועיים, בו נקראו משרדי אדריכלים להשתתף בתחרות פתוחה לעיצוב הבתים מבוססי הגריד. 200 משרדי אדריכלים בהולנד ושכנותיה נענו לאתגר. את העבודות שהוגשו הציגו מובילי הפרויקט בתערוכה גדולה לקונים פוטנציאלים, בשטח העתיד להיחפר ולהיבנות. כל קונה בחר אדריכל על–פי התרשמותו מהתצוגה. הקונים הראשונים הוגדרו כ”אמיצים” וכ”הרפתקנים”, וקנו בממוצע יחידת דיור אחת. עם ההכרה בהצלחת הפרויקט, רכשו קונים חדשים יחידות כפולות, ונמכרו היחידות הפינתיות, ללא חניה תחתית. הגיוון באפשרויות וקצב המכירה המדורג, אפשרו לאנשים עם תקציבים שונים לרכוש בתים בטווחי מחירים שונים וכך חוזק מגוון האוכלוסייה בשכונה.
חברת “פורטל” בנתה 124 בתים בשכונה, 60 מתוכם לדיור סוציאלי ו-64 בתים להשכרה. 400 שוכרים נרשמו בתחילת הפרויקט. לשוכרים ניתנה האפשרות לבחור את עיצוב החוץ והפנים של הבית — חלוקת החדרים, תוספות, חזית, מטבח וחדר אמבטיה, דרך דיסק שנשלח אליהם הביתה לתכנונם האישי. גם הדיירים בדיור הסוציאלי זכו לעצב את ביתם בעצמם, תוך הגבלת העלויות. אותה בחירה אישית נשמרה גם בעיצוב המרחב הציבורי המשותף — הדיירים נדרשו למעורבות בבחירת הצמחייה שתישתל ברחוב, ריהוט גן וריצוף.
ממש לאחרונה הוציאה הוצאת הספרים המפורסמת “010” ספר שלם המציג את הפרויקט, בעריכתה של Annemarie Sour. הספר סוקר את כל שלבי הפרויקט וכולל ראיונות עם אדריכלים שהשתתפו בפרויקט, יזמים מהעיריה, קונים ודיירים. כותרתו ככותרת מאמר זה: “ליידן החדשה – מתכון למגורים עירוניים”. ואכן, יש להתייחס לפרויקט כמתכון, המסוגל להאפות בכל עיר ובכל מדינה, כל עוד יישמרו 3 רכיבים בסיסיים: סדר אדריכלי מוגדר ומוקפד, משולב בתפיסה חברתית; מודל עסקי יכול להיות גם חברתי וראיית הדייר ותושבי העיר כחלק אינטגרלי ממקבלי ההחלטות בבחירת צורת החיים הבסיסית ביותר: הבית.
