היא חיה בשני איים קטנים בלבד בארכיפלג הגלפגוס. שניים מהקורבנות העיקריים של הערפדית, הם עופות ים, אשר לא מתנגדים ומתייחסים אליה כמו לניקור הרגיל של טפילים בנוצות של ציפורים גדולות. בהחלט יכול להיות שהערפדית סיפקה פעם את שירות הניקיון הזה לעופות הים, לפני שהן הבינו שיש לה סיבה הרבה פחות אלטרואיסטית לעשות זאת.
דם וביצים הם רק שניים מהפריטים החביבים בתפריט של הערפדית. לעתים היא נטפלת לגוזל בקן, מנקרת בבסיס הזנב שלו, גורמת לו לדמם ושותה את דמו. חוקרים שערכו תצפיות במקום, מספרים כי האיים מלאים באפרוחים מתים, אלא שקשה להם לקבוע בוודאות שהחוחית אשמה בכך.
האיום הגדול ביותר הנשקף לבעלי החיים באיי גלפגוס, הממוקמים כ-1,000 ק”מ מול חופי אקוודור, הוא דווקא האדם ולמרבה המזל, אסור לתיירים לדרוך באיים, אבל מותר להם לצלול מסביבם. עם זאת, חוחיות הערפד מאוימות מזבובים טפילים פולשים, שהוכחו כהרסניים ביותר. הם תוקפים בעיקר גוזלים של חוחיות ובצורה אירונית, מוצצים את דמם עד מוות. זבוב זה נקרא “זבוב ערפד העופות avian vampire fly” והוא מאיים למחוק אוכלוסיות של חוחיות בכל רחבי הגלפגוס.
פרט היסטורי חשוב: החוחיות הללו תרמו לתורת האבולוציה שפיתח חוקר הטבע האגדי, צ’ארלס דרווין, אשר מצא את אחת התגליות פורצות הדרך שלו להוכחת האבולוציה בגלפגוס וחלק ניכר ממחקריו נסבו סביב חוחיות אלה. הן מכונות מאז ‘החוחיות של דארווין’, מתחלקות ל-13 מינים – מוצצות הדם הוא אחד מהם.