תושבי הכפר חופשיים לחלוטין לנהל את אורח החיים שלהם כאוות נפשם (דמוקרטיה למהדרין), למעט איסור אחד – אלכוהול. המצטרפים החדשים יכולים לעבור לבתים ריקים או לבנות לעצמם בתים חדשים לחלוטין בשטח הכפר, שאדמותיו פנויות גם לגידול הירקות שלהם.
בסוף שנות ה-60, התחוללה שריפה ביערות המקיפים את הכפר והוא ננטש, עד אשר 20 שנה לאחר מכן, קבוצת מטיילים גרמנים התמקמה בכפר והפכה אותו לכפר אקולוגי.
בשל מיקומו על מורדות הר Sierra de Ancares, אפשר להגיע ל-Matavenero רק ברגל. חלק מתושבי הכפר משתמשים גם בחמורים לתחבורה. לעומת זאת בכפר בית ספר אלטרנטיבי לילדים (ישנם 12 ילדים), יש סאונה משותפת, בר ללא אלכוהול (אבל מותר לעשן גראס) וחנות לממכר צמחים רפואיים, אורז, טבק, מיץ וירקות הגדלים בגני הכפר. בכפר מתגוררים כיום 60 אנשים, שבחרו בקיימות עצמית, כתחליף להמולת הערים המודרניות, מי שהעולם המודרני רועש מדי, מסחרי מדי והרסני מדי עבורם.
חברי הקהילה מקיימים קשר הדוק, למרות שהם באים מרחבי העולם – גרמנים, ספרדים, צרפתים ודנים. הם מתכנסים מדי שבוע גם לשירה בצוותא, ערבי פיצה וישיבות מועצה.
אין בכפר רופא, כל מי שצריך את שרותיו צריך לעבור מסע של שלוש שעות לכפר הקרוב פויבואנו – אלא אם כן ניתן לרפא אותו על ידי ההומותרפיסט המקומי.

kevin faingnaert