משרד התרבות של פרו וחוקרים, חשפו את פניקו, עיר שנוסדה בין השנים 1800 ל-1500 לפנה"ס, שוכנת על צלע גבעה בגובה 600 מטר מעל פני הים במחוז ברנקה הצפוני.
כיכר מרכזית עגולה בלב העיר, מוקפת בשמונה עשרה מבנים שנחשפו. אלה כוללים חללים טקסיים, בתים ואזורים מנהליים, כולם נבנו מאבן מקומית ולבני בוץ. לאורך קירות הכיכר, ארכיאולוגים מצאו עיצובים מגולפים המציגים את הפוטוטו, חצוצרה מקונכייה ששימשה כנראה לשליחת אותות על פני מרחקים או במהלך טקסים.
בין הפריטים שנחשפו באתר, דמויות חרס של אנשים ובעלי חיים בעבודת יד, יחד עם כלי פולחן ותכשיטים עשויים צדפים וחרוזים קטנים. עקבות של המטיט, מינרל אדמדם המשמש לעתים קרובות כפיגמנט, נמצאו גם באזורים רבים, דבר המצביע על כך שייתכן שהיה לו ערך תרבותי או מסחרי עבור האנשים שחיו שם. מבנה בולט אחד, מתפרש כליבה העירונית.
נראה כי פניקו שימשה כמרכז מסחרי המקשר בין קהילות חוף, הרמות האנדים ואפילו את אגן האמזונס. גובהה ומיקומה, מצביעים על בחירה מכוונת להגנה בפני שיטפונות ולשפר את הנראות, אולי אסטרטגיה אזרחית לטיפוח אחדות אזורית.
ציר הזמן של פניקו מציב אותה במקביל לתרבויות המוקדמות במצרים, שומר, הודו וסין. בעוד שקראל-סופה נחשבת לציוויליזציה העתיקה ביותר הידועה באמריקה (שהופיעה כבר בשנת 3500 לפנה"ס), פניקו מייצגת פרק מאוחר יותר, הד עירוני שהמשיך את המסורת לאחר קריסתה של קראל.
גילוי פניקו הוא חוליה חסרה מכרעת בהיסטוריה העתיקה של פרו, המסייעת למלא פער כרונולוגי ותרבותי בן מאה שנה, בין קריסתה של ציוויליזציית קראל (בסביבות 1800 לפנה"ס) לבין עלייתה של תרבות צ'אבין מאות שנים מאוחר יותר. המבנה האדריכלי שלה, הכולל טרסות מוגבהות, כיכר ציבורית מרכזית ופסלי תבליט מורכבים, מדגים רמה גבוהה של תכנון עירוני והתאמה סביבתית. אלמנטים אלה, יחד עם המשכיות פולחנית וסמלית, מצביעים על כך שתושבי פניקו ירשו ופיתחו היבטים של המודל החברתי של קראל, ומצביעים על זהות תרבותית גמישה ומשולבת.
