No Sunrise No Sunset הוא מיצב בצורת ביתן, שנוצר על ידי Kamin Lertchaiprasert, אמן תאילנדי שעבודותיו כלולות, בין היתר, באוסף הגוגנהיים. כדי ליצור את הביתן לאמנות בביאנלה הראשונה בתאילנד שנערכה בקראבי, הוא שיתף פעולה עם האדריכל התאילנדי Suriya Umpansiriratana.

מחוז קראבי מורכב מקבוצה של 80 איים, הידועים ביופיים הטבעי יוצא הדופן. הנושא של הביאנלה, "קצה ארץ הפלאות", דרש כי כל יצירות האמנות ייווצרו בהשראת המקום, כדי להדגיש את הטבע העשיר וההקשר התרבותי של קראבי.
הקופסה המלבנית המוקפדת, בגודל 50 מ"ר (538 מ"ר) שאותה מכנים Lertchaiprasert ו- Umpansiriratana – "מערה", ממוקמת על שפת הים, בחוף בו נוהגים המקומיים לצפות בשקיעה.
האמן רואה באמנות פרקטיקה ריטואלית להשגת הבנה רבה יותר של עצמו, הטבע והעולם בכללותו. בראיון על המיצב שלו No Sunrise No Sunset, האמן אומר שהיצירה אינה באמת ספציפית לאתר אלא "ספציפית לחיים". לדבריו, ניתן להתקין את היצירה בכל מקום מכיוון ש"השמש לא זזה, אלא העולם מסתובב מעצמו".
קירותיה החיצוניים של תיבת המבנה, מכוסים במראה, מה שהופך את היצירה כולה למפתה בחיצוניותה, אף בלי שסיפור כלשהו מסופר בפנים. המראות משחזרות ומשקפות את הסביבה, בתמונות שקטות ויפות, כשהשמש עולה ושוקעת והעננים באים והולכים. המערה יוצרת תחושה חשופה ומבולבלת ומאלצת את המבקר לנקוט בזהירות יתרה על מדרגות הבטון הנמוכות המובילות אליה.
בפנים סיפור אהבה מתגלה. האמן דמיין סיפור אהבה של יאי סאה ומר קראבי והמחיש את הקירות הפנימיים של המערה באמצעות גרפיטי מודרני הקשור לאהבה. על פי המסורת התאילנדית, גבר צריך להיות לפחות בן 25 לפני שהוא יכול להתחתן. בסיפור זה מר קראבי עוזב את העיר כדי לחפש את האמת של הדארמה. נראה שהוא מעולם לא חזר, שכן יאי סאה הקשישה עדיין מחכה לו על החוף. היא מיוצגת על ידי דמות פיברגלס העומדת בבריכה כשהים מאחוריה. היא סמל של אהבה והמתנה.
התחושה הכללית מעבירה את תחושת הסביבה, אך היא אחרת – כלל עולמית וחווייתית והביתן מעורר זאת באמצעים אנלוגיים מרעננים, ללא מסכים או טכנולוגיות המחשה דיגיטליות ובכל זאת מצליח להעביר את התחושה המבוקשת.