הרחובות המוצפים במי ביוב, הבתים מבטון המתפוררים ויריעות הפח המשוננות, בקינשסה שבקונגו, עומדים בניגוד גמור לאיש הלבוש באלגנטיות רשמית מהודרת, שעמד בגאווה ובשמחה באמצע הכל, סיגר קובני בפיו וזוג משקפי שמש מעוצבים לעיניו. הוא חבר נאמן ובלתי מתנצל ב-Sapeurs והוא למעשה סנדלר במקצועו. 

 

מקור שמם של ה- ה-Sapeurs הוא La Sape, קיצור של הביטוי Société des Ambianceurs et des Personnes Élégantes (צרפתית: "Society of Ambiance-Makers and Elegant People") ורמז לסלנג הצרפתי sape שמשמעותו "בגדים" או sapé, שפירושו "לבוש". זהו שמה של תת-תרבות שמרכזה בערים קינשאסה ובראזווי בקונגו, אשר מגלמת את האלגנטיות של תקופת הקולוניאליזם הצרפתי והבלגי באפריקה, אז גברים קונגולים צעירים אימצו את הסגנון של אדוניהם והפכו אותו לסגנון משלהם. זה התחיל בכך שעובדי הבית השחורים קיבלו בגדים משומשים במקום כסף תמורת עבודתם ובהמשך, קונגולים מהמעמד הנמוך נשבו בסנוביות ובאלגנטיות של אדוניהם הצרפתיים והבלגים ובזבזו את שכרם הדל במיוחד כדי לרכוש את את האופנות האחרונות מפריס.
הדינמיקה הייחודית של לה-סאפ התגברה בשנת 1960, כשקונגו קיבלה עצמאות בעודה נתונה בכאוס כלכלי, רבים נותרו חסרי עבודה והיגרו לחו"ל, לערים מערביות כמו לונדון ופריז. מכיוון שהם לא היו מאוד רצויים שם, אפנת לה סאפ שימשה כמפלט עבורם להתמודד עם החיים האירופיים.
בפעם הראשונה בעידן המודרני, נהנו הקונגולים מסמל זהות חזותי משלהם, לאחר עשרות שנים של אכזריות ושעבוד כלכלי שנכפה עליהם מידי זרים. זמן קצר לאחר הכרזת העצמאות, כאשר ג'וזף מבוטו קיבל את השלטון, הוא שינה את שמה של המדינה לזאיר ויישם קוד לבוש קפדני שאינו מערבי. הצעירים מצידם, רצו לאתגר חזותית את הסטטוס קוו וה-SAPE יצג עבורם חופש ביטוי ומשך אליו לגיונות של חסידים במרכז אפריקה ומחוצה לה.
אך מיהו הסאפור המודרני כיום ומה השתנה מאז תחילת שנות ה-90? סאפורים מודרניים זוכים כיום להערכה רבה בחברה הקונגוטית בקינשאסה וגם בבראזווי. הסאפוריזם הפך לזהות תרבותית בשתי הערים הללו וכיום הוא כבר אינו מיועד רק לגברים, אלא כולל גם נשים וילדים. סאפורים מודרניים הם גברים ונשים מכובדים, ממעמד הפועלים, שמבזבזים את כספם על רכישת הבגדים הטובים והמושכים ביותר את העין. הם באים ממעמד לא גבוה, אך אובססיביים לאופנה וחרף רמת העוני הגבוהה בקינשאסה ובברזוויל, הם מנהלים אורח חיים יקר ואקסטרווגנטי, המתבטא בקניית בגדים ממותגים ידועים ומוכרים כמו לואי ויטון, גוצ'י, קרטייה או ז'יבנשי. במדינה זו בה רמת העוני היא מהגבוהות בעולם, סאפים יכולים להוציא 5,000 דולר על חליפה יחידה. מרבית מותגי היוקרה האלו מקוריים, אך לא מעט ארונות בגדים פשוט מלאים באוסף מותגים שנרכשו מחנויות זולות מקומיות המכונות "סולה", שמשמעותו "יד שנייה".
רוב הגברים והנשים המעורבים בפולחן אופנה זה עורכים במהלך סופי השבוע אירועים מקומיים ועד כמה שזה יכול להישמע מוזר, די נפוץ לראות אותם במפגני לבוש גם בהלוויות. ספאפים המטיילים בשכונות מקומיות מעוררים התרגשות והערצה מצד הצופים, כשהם לבושים בחליפות בצבע בהיר, עניבות פרפר, מונוקלים, כתפיות, משקפי שמש, חולצות משיי וכובעים צבעוניים, בחירות אופנה אקסטרווגנטיות, הנבחרות על בסיס הרמוניה של צבע.
במדינה שנקרעו על ידי קולוניאליזם, שחיתות, מלחמת אזרחים ועוני, אנשים אלה מצאו משהו מרענן בו הם יכולים להתגאות. הם גם המציאו מעין פיתרון מבדר לקונפליקט, בו כפתורים באים במקום כדורים וחגורות במקום פצצות. כולנו נוכל ללמוד משהו מהם: לכבד את ההיסטוריה, למצוא פתרון לסכסוכים ולעולם לא לספר לאיש כמה שילמת באמת עבור הבגדים המפוארים שלך.