הסיפור האמיתי, על הבוקר בו החליטו כל החיילים במלחה"ע ה-1 להפסיק להלחם, לשחק ביחד כדורגל ולחגוג את חג המולד

מלחמת העולם הראשונה הייתה מרחץ דמים.
אבל בבוקר צלול אחד, בחג המולד של שנת 1914, אלפי חיילים בריטים, בלגים וצרפתים, הניחו את רוביהם, יצאו מתעלותיהם ובילו את חג המולד יחד עם אויביהם הגרמנים לאורך החזית המערבית.
במאה השנים שחלפו מאז, האירוע נתפס כסוג של נס, רגע נדיר של שלום במלחמה שתגבה בסופו של דבר למעלה מ-15 מיליון נפשות. הגרמנים כינו את זה Weihnachtsfrieden והצרפתים Trêve de Noël – כל הצדדים יצרו הפוגה בלחימה והשתררה לה הפסקת אש לאורך כל החזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה, חיילים משני הצדדים נפגשו ושחקו יחד בכדורגל ושתו בירה בצוותא.
הפסקת האש לא תוזמנה מלמעלה ולא הוטלה כחלק ממדיניות של המדינות הלוחמות. חיילים בתעלות הנלחמות משני צידי המלחמה פשוט … עצרו.
נראה כי הסבל הבלתי נסבל בשוחות הקרות, הרטובות והמשעממות, הניע את הכוחות ליזום את ההפוגה בכוחות עצמם.
עד היום ההיסטוריונים ממשיכים לחלוק על הפרטים המדויקים: אף אחד לא יודע איפה זה התחיל או איך זה התפשט, אך על ידי איזה קסם חגיגי ומוזר, הוא פרץ בו זמנית וחצה את כל תעלות הלוחמים.

 

 

מרבית העדויות מספרות על כך שההפוגה התחילה בשירה מהתעלות בערב חג המולד. עדות היסטורית היא מכתב עם תיאור של חייל לונדוני: "ראשית הגרמנים היו שרים שיר שלהם ואז היינו שרים אחד משלנו, עד שכשאנחנו התחלנו שיר שמילותיו בלטינית, הגרמנים מיד הצטרפו וחשבתי, שזה באמת דבר יוצא דופן, ששני עמים שרים שניהם בדיוק את אותו פזמון באמצע מלחמה."
למחרת בבוקר, צצו חיילים גרמנים מתעלותיהם וקראו באנגלית "חג שמח". חיילי בעלות הברית יצאו בזהירות לברך אותם. חיילים החזיקו שלטים עם הכיתוב "אתה לא יורה, אני לא יורה". במהלך היום החליפו חיילים סיגריות, אוכל וכובעים.
ההפוגה לחג המולד אפשרה גם לשני הצדדים לקבור את חבריהם המתים, שגופותיהם היו מונחות במשך שבועות בשטח הפקר, בין תעלות.
מאה שנה אחרי, ההפוגה זכורה כעדות לכוחה של תקווה ואנושיות, בשעה חשוכה באמת של ההיסטוריה. היא הפכה לאגדה ולסיפור השגור אצל אלה המייחלים לשלום, גם בעיצומה של מלחמה. האירוע הוצג בסרט הצרפתי, Joyeux Noel ובסרט הבריטי "הו, איזו מלחמה יפה!", היא הונצחה בספרי ילדים כמו "משחק המלחמה" של מייקל פורמן. הנסיך וויליאם הציג במשחק כדורגל, פסל מתכת עם כדורגל ושתי ידיים שלובות בתוכו, של שתי הקבוצות, הבריטית והגרמנית, ששיחקו משחק ידידות.
העובדה שהאירוע מונצח בצורה כל כך רחבה, מוכיחה את העובדה שבליבו של כל אדם מפעם רצון אנושי לשלום.