Pinar Demirdag  ובת זוגתה Viola Renate, הן צמד אמניות-מעצבות גרפיות מאמסטרדם, היוצרות משטחים מפורטים של קולז’ים דיגיטליים, מעוטרים בקישוטים מוגזמים ונוצצים אותם הן מכנות “סריקת תרבות עכשווית”. הן עושות זאת באמצעות כלים עכשוויים, כמו האינסטגרם וצילומים דיגיטליים.

“זה הניסיון שלנו לבטא את המורכבות העצומה של החברה על ידי יצירת ביטויים חזקים לעין”, הן אומרות. העבודה שלהן מזמינה את הצופה לחוות סוג של אקסטאזה חזותית מול המשטחים הדו ממדיים שלהן, המציגים חזון אוונגרדי הכולל קיטש, פוליטיקה, אנתרופולוגיה ואופנה. האימג’ים שלהן בנויים מחומרים ממוחזרים בלבד, פיוזינג ושינוי מרכיבים, הן שואפות לחתור תחת קומפוזיציות קונבנציונליות ולדחוס את כל הרעיונות לתוך משטח אחד לסיפוק ויזואלי ועוצמת מידע. באמצעות אסתטיקה צבעונית נשית הן מביעות בעצם ביקורת חברתית. הן מעדיפות להשוות עצמן לצמד האמנים גילברט וג’ורג’, שהיצירה הגראפית שלהם היא חלק מפעילות פוליטית. “אנחנו מביעות ביקורת בקופסא מזהב”, אומרת פינאר “בכוונתנו להחזיר את הערך של הקישוטים. אנו יוצרות קישוטים רעיוניים. אנחנו עובדות על פני השטח ופני השטח הוא המסר. אנו מאמינות ביוקרה ואנחנו חושבות שאנחנו לא צריכים להכחיש את ההנאה של הדקדנטים הקיצוניים. אנו מאמינות בכוחה של אופוזיציה, בעימותים, במתחים. אנחנו יוצרות בהשראת אסתטיקה חובבנית עממית. ללא כללים מזויפים שמנסים לעורר אותנו. רוב המעצבים מנסים ליישם סגנון אליטיסטי, ואנחנו רוצות לנסות לברוח מזה”.

בתהליך העבודה שלהן הן עובדות כאדם אחד: “אם שנינו אוהבות את התוצאה, זה אומר שמשהו לא נכון. שנינו צריכות להיות מוטרדות מהתמונה איכשהו. זה צריך להיות סקסי ובו בעת מפלצתי. לפעמים, גם אם כל המרכיבים נמצאים שם, התמונה עדיין אינה משכנעת. המשטחים שלנו מורכבים מכל כך הרבה שכבות, שאם דבר אחד מיותר או חסר, החזות הכוללת כבויה”.
הן משקיעות זמן רב במחקר צורני באינטרנט. “אנחנו הולכות לאיבוד בים החומר באינטרנט, מכל התחומים שמובילים לעוד תחומים, יש לי 60 סימניות פתוחות במחשב. אני נשארת יותר בחלון המחשב שלי מאשר בחלון הדירה שלי . אנחנו גם מאמינות שאפשר להשתמש בכל מה שאנחנו רואות ולא באמת מאמינות בזכויות יוצרים. אנחנו לוקחות מהאינטרנט – ומחזירות לו חומר עם מניפולציות שלנו. העיצוב הגראפי הופך להיות יותר דיגיטלי ומהווה חוויה שלמה שנוגעת בכל החושים שלנו. כאשר נייר הופך למסכים, למה לא להוסיף תנועה, צליל ורטט?”.
הצמד המאד מבוקש ומתוקשר עיצב עבור מעצבי אופנה, אתר לחברת היי-טק, אתר פורנו, חלונות זכוכית צבעונית לבית כנסת ובכל שנה משיק גם אוסף עיצוב גרפי אוטונומי שנקראים אוספי Surface. למשל אוסף כרטיסי אשראי צבעוניים. “אנו שואפות לטשטש את הגבול שבין אמנות לעיצוב, לשים את הזרקור על העיצוב הגרפי, להחזיר את כבודם של עיטורים, כדי להיות מסוגל לקבל דיון אינטלקטואלי על המילה ‘יופי’ במאה ה-21”, הן אומרות.

אוסף כרטיסי האשראי

בספטמבר 2010 הצגנו את הקולקציה הראשונה שלנו אשר בו כיכב כרטיס הפלסטיק האולטימטיבי לבזבוז וצריכה. בקולקציה כרטיסי אשראי מוגדלים המשמשים אוטוריטה קטסטרופית, מכל הסוגים, מפלסטיק רגיל ועד לטיטניום שחור. כרטיסי האשראי, שפעם נמסרו למשתמשים כמפתחות למימוש פנטזיות ופינוקים, גרמו לחובות לגדול עד כדי שוויון עם העושר. בקולקציה, חתיכת פלסטיק רעילה זו, נראית כמטפורה כוללת של חלומות מתנפצים, אכזבה, התפיסה המשתנה לגבי ערך והשינויים בתפיסת האשראי.

Wiki Loves Art

‏Wiki Loves Art. החומר – פרינט דיגטלי על נייר אלומיניום ועל טפט. גודל לגלילים אורך של 150 ס”מ  וניתן להדביקם על סוג של משטח: קרדיטים ‏Open Portraiture 1,  חווה מקשיבה לקולו של אדם. הדוגמה הורכבה מהציור “מריה והילד בתוך זר פרחים” של Frans Ikens. צילום Dingenvoormusea 23 במוזיאון Noordbraban

זהו אירוע בינלאומי, שבמסגרתו מוזיאונים ומוסדות תרבות פותחים את דלתותיהם לתחרות צילום חופשית. המשתתפים מתחרים על צילום תמונות שיאיירו את ערכי הויקיפדיה. היוזמה הזאת מנסה להוכיח כי חוקי זכויות היוצרים מפגרים אחרי  ההרגלים התרבותיים באינטרנט.  עבור הפרסום  Wiki Loves Art, אמנים ומעצבים  התבקשו לערבב את התמונות האלה כתרומה אקטיבית לדיון הבינלאומי על זכויות יוצרים. אנו השתתפנו עם סדרת טבע דומם ודגמים אבסטרקטיים מוטרפים. פסלים איקונוגראפיים קלאסיים, ממוזגים עם גרפיקת תלת מימד אשר בה העתקים של אייקונים עדכניים על המשטחים הללו. פסלי הפרוטומה של  סלבריטאים וירטואליים אלה, נבנו על ידי תוכנת משחק וידיאו פופולרי היוצר חיים וירטואליים,   The Sims,  ואז הועלה לאינטרנט כדי שגיימרים אחרים יוכלו לשחק בזה. פסלי הפרוטומה האלה ששותפו, עברו רמיקס, ועברו שימוש חוזר, הם איזכור של של תרבות הדיגיטציה וה”קופי-פייסט” הנוכחית. הדוגמאות האקסטטיות הם ההערות היצירתיות שלנו המסמלות את תרבות האינטרנט החופשית והחינמית. הקוסמוס הוירטואלי והפרוע מאפשר לנו להעתיק ולשכפל כפי שמעולם לא היה. גזרנו חלקים מתוך ציורים מן השורה הראשונה, עשינו קופי-פייסט לפרחים שבציורים, וכל הם עברו מעין מוטציה שהפכה אותם לדגם מודפס ואקסטטי.

‏

Diva Opaque

עבור קולקציית SURFACES החדשה, הסתתרנו תחת השם הבדוי Scarf_whiz80  – פרסונה שהמצאנו, בעלת אוסף אימג’ים סודי המהלל את המטפחת והרעלה. הקולקציה האקסצנטרית שלה כוללת מגוון של תצלומים, תמונות שעברו מניפולציות שונות ופוטומונטאז’, אשר בכולם דיוות מכוסות שיער או פנים. ממשי ועד סאטן, מתחרה ועד שיפון,scarf_whiz80  מתאר את המטפחת או הרעלה כאובייקט מסתיר , המחביא יופי מעיני הצופה. בכל האימג’ים  נשים חזקות שנראות נחושות לשמור את השקיפות שלהן ליחסים האישיים שלהן. בניגוד לטרנד החיג’אב העכשווי, הוא מעריץ את הנשים האלה כ”שומרות האנונימיות של האינטימיות”. Scarf_whiz80  מסרב לקחת חלק בשקיפות הפופולארית כל כך של שנדרשת בחברה שלנו. העבודה הזו היא ביקורת על נורמות חברתיות על מגדר, מוצא, דת ומיניות, כולל הרס של סטריאוטיפים ואידיאולוגיות. עם המקום שניתן היום לפוליטיקה של זהות, וההאשמות הרועשות של המוסר צר האופקים של מעמד הביניים, בדיונים על תרבות פופולארית ומדיניות ציבורית,  אנו מצהירים כי הרעלה היא השחור החדש.

שתי המעצבות שנולדו באיסטנבול שבתורכיה, המציאו פרסונה בדיונית, בעלת אוסף אימג’ים סודי המהלל את המטפחת והרעלה. הקולקציה האקסצנטרית שלה כוללת מגוון תצלומים שעברו מניפולציות שונות, ובכולם דיוות מכוסות שיער או פנים.ממשי ועד סאטן, מתחרה ועד שיפון , scarf_whiz80 מתאר את המטפחת או הרעלה כאובייקט מסתיר , המחביא יופי מעיני הצופה.

Diva Opaque, Anonymous Guardians of Intimacy Courtesy Mustafa Taviloglu Collection, Istanbul.