​​

מארק טוויין (ששמו האמיתי סמואל ל. קלמנס), אחד הסופרים האמריקאים הגדולים ביותר, היה גם יזם וממציא (כושל עד פשיטת רגל, אם נודה על האמת). האמת היא שטוויין המציא את צורת הרכיסה הזו עבור מכנסיו. בתקופתו, רוב הגברים הסתמכו על כתפיות כדי למנוע ממכנסיהם לנשור מטה, אך טוויין מצא את הכתפיות לא נוחות. לכן, הוא המציא ואף רשם פטנט בשנת 1871, על חוט בד עם וו ולולאה שהוא יכול היה לקשור סביב מותניו כדי לשמור על מכנסיו מורמים. מכיוון שחגורות מכנסיים כבר היו בנמצא, רצועת המכנסיים של טוויין לא הייתה נחוצה. עם זאת, אבזם הקרס והלולאה אומץ בסופו של דבר לחזיות.

החזייה המודרנית לא נרשמה כפטנט עד 1914, זמן רב לאחר שפג תוקפו של הפטנט של טוויין. למרות שהחזייה משנת 1914 הייתה "ללא גב" ומהודקת בקשרים צולבים, גבן של רוב החזיות המודרניות מאובטח באמצעות גומייה דו-חלקית המחוברת באמצעות ווים או אבזמים מתכווננים, הדומים להפליא לרצועת הגופיה של טוויין.
המילה "חזייה" שאולה ממונח צרפתי עתיק למחוך. בשנת 1889 הופיע מחוך עם קשר כלשהו לחזייה המודרנית. הרמיני קדול, מעצבת צרפתייה, הגתה את הרעיון המבריק לפצל את המחוך המסורתי לשניים, כאשר החלק העליון תומך בשדיים באמצעות רצועות והחלק התחתון מספק צורה למותניים. בשנת 1907 הפכה המילה "חזייה" למיינסטרים, כאשר מגזין Vogue השתמש בה כדי לתאר את החלק העליון של המחוך המפוצל של קדול. בשנת 1914, אשת החברה הניו יורקית מרי פלפס ג'ייקוב המציאה ורשמה פטנט על החזייה כפי שאנו מכירים אותה, תוך שימוש בשתי מטפחות משי וסרט ורוד.