חצוצרות מפלפל, כינורות מכרישה, רעשני בונגו מסלרי, חלילי מלפפונים, קלרינט קישוא ותופי דלעת – אלה הם רק קומץ של הכלים המוסיקליים הטריים, המשמשים את תזמורת הירקות הווינאית. היא נולדה כאשר חבריה היו סטודנטים, בהתחלה כבדיחה, אבל כיום הם מנגנים בצורה זו ברצינות גמורה.
האנסמבל שלהם בן 12 נגנים שבאו מהעיר בה חיו ויצרו בטהובן, ברהמס ומוצרט. תריסר חברי תזמורת הירקות מגלפים את כלי הנגינה שלהם בעצמם, תוך שימוש בכל הירקות הקיימים. הם זקוקים ל- 70 קילוגרמים של ירקות טריים לכל קונצרט ושלוש שעות כדי לגלף את הכלים המשמשים אותם בו, לצד ציוד טכנולוגי מודרני רגיל, כמו מגברים או מיקרופונים. טכנאי סאונד דואג שחלילי הגזר לא ישמיעו צלילים רמים מדי, אשר יעפילו על כינור הכרישה. הם משלבים במוסיקה פצפוץ של עלי כרוב, נקישות מלפפונים והולמים בחצילים ויוצרים סוג מוזיקה המתוארת כמשהו בין מוזיקת ​​טכנו לקולות לוויתנים.
בשונה מכלי נגינה מסורתיים, כלי נגינה מירקות מתקלקלים במהירות ולכן על התזמורת ליצור חדשים בכל פעם שהיא מנגנת. בבוקר של כל הופעה, קבוצה זו של אמנים, סופרים, אדריכלים ומעצבים, יוצאת לשווקים מקומיים עם רשימת קניות מפורטת וסורקת בקפידה את הבסטות. לאחר שחבטו בדלעות והאזינו לפטרוזיליה, הם מביאים את התוצרת הטרייה ומכינים ממנה כלים נגינה. ירקות מקולפים וחתוכים מחזיקים מעמד רק כשש שעות וכל מה שהנגנים לא משתמשים בו, מתבשל למרק שמוגש לקהל לאחר ההופעה.
בעשורים האחרונים, התזמורת ניגנה מאות מופעים ברחבי העולם הוציאו מספר אלבומים. התזמורת ניגנה ברויאל אלברט הול בלונדון, במרכז האמנויות בשנחאי והוזמנה לאחוזה של אוליגרך להופיע ביום הולדתו ה-60 של פול מקרטני “אני חושב שהוא אהב את הקונצרט שלנו,” אמר מנהל התזמורת “הוא צמחוני.”
הקבוצה גם נכללת בספר השיאים של גינס והיא היוותה השראה לכמה הרכבי ירקות מוזיקליים נוספים לצמוח ברחבי העולם, כולל תזמורת הירקות של לונדון ותזמורת הירקות של לונג איילנד.
“אנשים רבים חושבים שאנחנו סוג של קוריוז”, אומר מנהל התזמורת, אשר גם מנגן בקסילופון גזר “אבל הם מופתעים לגלות שיש פוטנציאל קולי רב בירקות ושאנחנו יוצרים מוזיקה מעניינת באמת”.
אם לשפוט לפי קונצרט שהם קיימו במבנה שנמצא במנזר עתיק בקלן שבגרמניה, עד לקטע המוסיקלי השלישי, הקהל הגיב בשקט סקרני לפצפוץ גבעולי הסלרי וצלילי הבצל והחצילים, בקטע הרביעי, כמעט כולם במופע של 500 איש החלו להתנועע בהנאה לצלילי המוסיקה – מלבד אישה אחת רצינית ומבוגרת למראה, הלבושה שמלה שחורה, בשורה הראשונה. בסוף המופע, הבמה נראתה כמו שוק איכרים אחרי הוריקן, התזמורת קדה לקהל לקול תשואות והחלה לנקות את הבמה. לאחר ההופעה נחיל אנשים הקיף את הנגנים, להוטים לקנות דיסקים, לצלם תמונות עם הקבוצה ולטעום ממה שהם שמעו זה עתה.
אפילו האישה המבוגרת בשמלה השחורה ניגשה אליהם, דחפה כלי נגינה לארנקה והלכה בזריזות לעבר היציאה. כשחשבה שהיא מחוץ לטווח הראייה, היא שלפה את הפלפל המנגן מארנקה, קירבה אותו לפיה ונתנה בו נשיפה ארוכה וענוגה לתוך הלילה.