“אנו חיים בעידן בו הדרישה לאינסטנט היא השולטת. הגישה הזו מלווה אותנו בהיבט הפרטי והמקצועי גם יחד ומקבלת ביטוי חד עכשיו במלחמה, כשנדרש למצוא ולייצר פתרון למשבר אליו נקלענו. כאדריכלים, לצד לוח זמנים צפוף ו’מיידי’, אנו נדרשים לקושש פרקי זמן סבירים לחשיבה ותכנון מעמיק” מסביר ארוסי.

אדריכל שותף עופר ארוסי, משרד עדה כרמי מלמד

“בכדי לייצר וליישם פתרון אמיתי יש להתייחס לרעיון בשני אפיקים: טווח מידי וטווח ארוך. בטווח המיידי, צריך לתת מענה זמני לצרכים המיידיים ולוודא שהפתרון הניתן יישאר בגדר ארעי, כפי שכבר ניתן למספר קהילות העוטף. לשלב הביניים, אכלוס הקהילות שנפגעו, מחייב פתרון שמסוגל להתגבר על כל התחלואות הקיימות היום בתחום התכנון והבניה, החל מהרישוי וכלה בביצוע. ראשית, יש לוודא שמנהלת ההקמה שמונתה תייצר תכנית פעולה רב שלבית, המתפרשת על פני תקופה סבירה של שיקום וכי לא תהייה כפופה לתהליכי הרישוי, אלא רק לחוקי הבנייה וכי מתכנני הפרויקט ייקחו את האחריות על יישום חוקי הבנייה, כך ניתן יהיה לחסוך בזמן יקר ולקצר תהליכים, שבשוטף עשויים לקחת כשנה של המתנה” מסביר אדריכל שותף אורי לניר, ממשרד עדה כרמי מלמד אדריכלים.

אדריכל שותף אורי לניר, משרד עדה כרמי-מלמד אדריכלות

“אלמנט הזמן היקר שאינו עומד לרשותנו, מעמיד אותנו בפני האופציה המהירה ביותר הקיימת כיום בשוק – שיטת הבנייה הקלה. זהו פתרון מהיר להקמה ולפירוק גם יחד. ישנם סוגים שונים של שיטות בנייה קלה אך לכולן מכנה משותף המסייע לשמור על סביבת עבודה נקייה, חסכון ברכבי עבודה, מינימום כוח עבודה ונזקים סביבתיים. החסכון בזמן מאפשר ביצוע של הפרויקטים במהירות ובכך – חסכון רב בעלויות. אמנם קיימים גם חסרונות לבנייה הקלה, כגון: תחזוקה גבוהה לשימור אורך החיים של חומרי הביצוע, שילוב ממ”ד שעשוי מבניה קונבנציונלית במבנה לא גמיש. אך יחד עם זאת, אם לוקחים בחשבון שפתרון זה לא מיועד לשימוש קבוע, אלא זמני , היתרונות עולים על החסרונות. ניתן למצוא בשוק מספר דוגמאות לבניה קלה ומהירה ליישום ויש מספר לא מבוטל של חברות הפועלות בתחום וניתן לשתף איתן פעולה” אומר לניר.

פתרון לטווח הארוך: עדה כרמי מלמד אדריכלים, תחרות שיכון המאה, קיבוץ משמר העמק בו השתתף המשרד.

עוד מסביר לניר “כשמסתכלים לטווח הארוך, ולפני שאנחנו מתחילים לייצר פתרונות מהירים, צריך קודם כל להקשיב לכל אותם תושבים שפונו או התפנו, לנתח את הצרכים שלהם ולהבין מה נדרש. ניתן להסתכל על כך כהזדמנות לייצר התאמות בתכנון האורבאני, כך שישרתו את הצרכים המחודשים של התושבים. צריך לזכור שהשיקום הזה עתיד להישאר לעד. יש לטפל בהיבט הפרטי- האישי. האם נדרש לשפץ ולחדש את הקיים? האם לשמר את הזיכרון ? האם כחלק מהטיפול בטראומה יש לבנות את כל הישוב מחדש ? אולי רק את בתי המגורים יש לתכנן מחדש? בנוסף – חשוב להדגיש לגבי הפתרון לטווח הארוך את האפשרות לקחת תכניות קיימות ממשרדים שיצרו כבר שכונות וקהילות לישובים דומים ולהשתמש באותן התכניות כבסיס ובכך לקצר את תהליכי וזמני השיקום” אומר לניר.
“בל נשכח את ההתנתקות, אותן קרווילות אשר היו פתרון זמני שהפך לפתרון קבע של כעשור והביא עימו בעיות רבות, בלאי גדול, בעיות אקוסטיקה ומיגון. הוודאות היחידה שיש לשים עליה דגש כרגע היא באיחוי הפצע שנפער. הקהילות האלו, שעברו את התופת הזו צריכים את הזמן להירפא נפשית ופיזית. זהו זמן יקר שיביא לתובנות עמוקות יותר ומדויקות יותר שיבואו לידי ביטוי גם בתכנון העתידי. לכשיבוא הרגע, אנו נשמח להתנדב ולהירתם לשיקום ותכנון מחודש של אחד הישובים” מסכם לניר.

פתרון לטווח הארוך, עדה כרמי מלמד אדריכלים, הדמיה

רון פלד מסטודיו אקו דיזיין, הנדסאי בניין, בעל תואר שני מבצלאל ובעצמו תושב העוטף, ששוהה בימים אלה עם משפחתו במכמורת, מסביר “הפתרון הזמני חייב להיות קרוב גיאוגרפית וחברתית לקהילה הקיימת. אני לא בעד בנייה מהירה כי היא פיקציה, יש שיטות בנייה, לא קרווילות, שהן יותר מהירות ויותר בטוחות. כל זה בתנאי שאין פתרון קיים כמו שכונות להרחבה, בתים או בניינים שטרם אוכלסו ברחבי הארץ, כמו אנשי קיבוץ רעים שהחליטו לעבור כגוש לשני בניינים בתל אביב. אם אין פתרונות קיימים, מחובתנו שהבנייה תתבצע באשכול הנגב, מקום שישאיר את הקהילה ביחד ויעבה את הנגב המערבי. אם לא נעשה את זה, סביר להניח שתושבי הקיבוצים והיישובים לא יחזרו לעוטף. הרי ילדים שנעקרו בעל כורחם מהמקום שלהם ואחרי שנתיים אומרים להם ‘יאללה חוזרים’ לא בטוח שאכן זה יקרה”.

אדריכל איתי ליננברג, שותף במשרד רוזן-ליננברג אדריכלים

“אנו מבינים את גודל האתגר”, כך לדברי האדריכל איתי ליננברג, שותף במשרד רוזן-ליננברג אדריכלים. “חובה להסתמך על מודולים קיימים אותם ניתן להגיש ישירות לקבלן המבצע – להשתמש הלכה למעשה בתכנון מבנים קיימים, סטנדרטיים ולא יקרים, ולשכפל עם היתר בנייה זריז. פשוט להתחיל לבנות”.
“נדרש כאן בינוי מהיום למחר והחשש שייבנו ערי קרווילות בלי שום תכנון מושכל. מחובתנו להשקיע בתכנון איכותי ואל לנו להסתמך על מהנדס שימקם את המפונים אקראית בשטח. אדריכלים שמתמחים בתכנון עירוני, ותכננו כבר שכונות ראויות, צריכים לקחת את המושכות. יש לתת דגש למרחב הציבורי בצורה ראויה שמקדשת את הקהילה על מנת שלא תתפתחנה כאן ערי פליטים. לדאוג ליישוב בבתים ארעיים במסגרת תכנון שיספק להם אותו אורח החיים שהיה להם טרם ה-7 באוקטובר וראוי שישמר גם בעתיד. אחרת תהיה כאן בכייה לדורות” מסכם ליננברג.

“רוזן ליננברג” אדריכלים: פרויקט שכונת המעונות בשדה בוקר. הפרויקט תוכנן עם הקשרים ציבוריים ונבנה בזמן קצר, מותאם לבנייה קלה.