לאחרונה ישבנו שלושה אדריכלים, ואני ביניהם, בחדר ישיבות גדול מול בכירים בחברת נדל״ן מובילה. הצגנו את הצעתנו למכרז לתכנון מחדש של מערך חללי השירות והפנאי במגדל משרדים מרכזי במנהטן. התכנון, שגובש בתוך ימים ספורים בעזרת טכנולוגיות ליצירת תמונות וכלי בינה מלאכותית המסייעים בתהליך התכנון, לא היה הנושא המרכזי בשיחה. השאלה שהעסיקה את כולם הייתה אחרת: האם לכל זה עדיין יש משמעות? האם בעוד חמש שנים עדיין יהיו אנשים שיאכלסו את מגדל המשרדים? האם יהיו מקומות עבודה, משרות, שולחנות, חדרי ישיבות ומתקני מים? או שכולנו ננהל את הפעילות היומיומית שלנו בתוך אוטופיה של שפע?
כמובן, השיחות האלה התנהלו בחצי חיוך. כולם בחדר היו משוכנעים ששגרת העבודה שלנו עשויה להשתנות באופן דרמטי, אבל איש לא באמת האמין שהעבודה עצמה תיעלם. ובכל זאת, מה בדיוק ישתנה? כיצד נוכל להיערך לכך מראש?
ענף הנדל״ן הוא סביבה מעשית ומפוכחת, שבה הבטחות מרחיקות לכת בדבר הכנסה בסיסית אוניברסלית והשתלטות הבינה המלאכותית אינן מתקבלות בקלות. עם זאת, גם הספקנים הגדולים ביותר מבינים שכללי המשחק של סביבת העבודה משתנים.
התפיסה שהצגנו נשענה בדיוק על השינוי הזה. ההיסטוריה של המשרד מתקדמת במעין תנועה ספירלית: לפני העידן התעשייתי, מרבית העבודה התבצעה בבית, ואילו מרחבי הביניים – מועדונים, סלונים וחצרות – שימשו למפגשים בין־אישיים. המהפכה התעשייתית הביאה עמה משרדים שעוצבו בדומה למפעלים, עם תהליכי עבודה סדרתיים לייצור מוצרים ושירותים, בהשראת מתקני הייצור של אותה תקופה.
לאחר המגפה, ובעקבות התרחבות העבודה מרחוק, רבים הכריזו על מותו של טיפוס המשרד המסורתי. אולם כיום חברות מחזירות את העובדים למשרדים, דווקא בשל המחסור באינטראקציה פנים אל פנים. אז אילו איכויות של המשרד ימשיכו להיות בעלות ערך בעידן האוטומציה והבינה המלאכותית? עלינו להניח שמשימות שגרתיות כבר לא יהיו מוקד עיסוקם העיקרי של העובדים. במקום זאת, חלק ניכר מיום העבודה יוקדש ליצירת רעיונות ולתקשורת בין אנשים.
מכאן שסביבת העבודה החדשה צריכה להתבסס על מרחבים המאפשרים מפגשים, מעודדים שיחות ומציתים רעיונות חדשים – כאלה שמובילים להגדרת יעדים, לפיתוח יוזמות ולקידום הארגון. הבינה המלאכותית תשמש כמנוע המאיץ את הביצוע ואת בחינת הרעיונות העולים מתוך הדיאלוג האנושי, בדיוק כפי שקיצרה את תהליך העבודה על ההצעה שלנו לכמה ימים בלבד. זהו ההימור האדריכלי שעליו נשען המשרד של היום.

TIDAL NY Office, ניו יורק. באדיבות Perkins&Will. צילום: Read McKendree. האדריכלות הפנימית במרכז השינוי

מרבית השינוי הזה יתרחש בתוך מבנים קיימים, ולכן האחריות להובלתו מוטלת במידה רבה על האדריכלות הפנימית. תחום זה משלב בין אדריכלות לעיצוב פנים, ועוסק בכל קשת התכנון – מארגון המרחב והגדרת התוכניות הפונקציונליות ועד לבחירת חומרי הגמר והריהוט, ובדרך כלל אינו כולל את חזית המבנה. במשרדים חשיבותו של התחום בולטת במיוחד. חברות נוטות לעיתים קרובות להתאים ולמתג מחדש מבנים קיימים, במקום להקים מבנים חדשים מן היסוד. האופן שבו החלל מבטא את המותג באמצעות התכנון המרחבי והחומרים משפיע על התרבות הארגונית, על תהליכי העבודה ועל ההיררכיה הפנימית – ובהמשך גם על פעילותו העסקית של הארגון.
האסטרטגיות הבאות מציגות כיצד אדריכלות הפנים של המשרד יכולה לתת מענה לעידן הבינה המלאכותית.

BXP, 360 Park Avenue South, ניו יורק. באדיבות Perkins&Will. צילום: Magda Biernat. המשרד כמרחב של אינטראקציה

כדי להפוך את התקשורת הבין־אישית למרכיב המרכזי בתוכנית המשרד, אנו משתמשים במערך התנועה, במיקום הפונקציות השונות וברציפות המרחבית, כדי להפוך משרד שהתמקד בעבר בתהליכי ייצור ועבודה למרחב אינטראקטיבי רציף.
אנו יוצרים סיפור מרחבי המחבר בין תוכניות ופונקציות מגוונות ומציע דרכים בלתי צפויות לקיים אינטראקציה עם הסביבה ועם אנשים אחרים. ספריות, אזורי ישיבה שקועים, ברים אינטימיים בסגנון Speakeasy, מטבחונים חברתיים, מתחמי יצירה וחללי מפגש בכל קנה מידה – מתאי שיחה אישיים ועד חדרי ישיבות, מרכזי כנסים ואולמות התכנסות – מחזירים אל המשרד את מרחבי הביניים שאפיינו את התקופה שלפני העידן התעשייתי. כך הופכת האינטראקציה האנושית לאטרקטיבית, נגישה וטבעית יותר.

Publicis Groupe, Le Truc Clubhouse, 375 Hudson Street, ניו יורק. באדיבות Perkins&Will. צילום: Magda Biernat. הקמפוס האנכי: מחברים בין הקומות

ככל שהמשרד גדל, קשה יותר לשמור על רציפות הסיפור המרחבי. בקמפוסים פרבריים בעמק הסיליקון או בפאתי תל אביב, ההתפרסות האופקית האינסופית פוגעת בקישוריות בין חלקי המתחם. אולם רוב המשרדים ממוקמים בסביבה עירונית, ולכן עם צמיחת החברה היא מתחילה לאכלס כמה קומות באותו בניין.
במצב כזה נוצר אתגר אחר: אפקט ה״סילואים״. כל קומה מפתחת מערכת אקולוגית עצמאית ומבודדת, שאינה מתקשרת באופן טבעי עם הקומות הסמוכות.
הפתרון הוא יצירת קמפוס אנכי – תפיסה המחברת בין הקומות ומעודדת את העובדים להשתמש במדרגות במקום במעליות. באמצעות קשרי מבט ותנועה, ומתן דגש על מדרגות, מפלסים, רמפות ואמצעי תנועה אנכיים נוספים, הופכים נתיבי המעבר למרחבים חברתיים ולחלק בלתי נפרד מהסיפור המרחבי הכולל.
שילוב מגוון רחב של פונקציות לאורך מסלולי התנועה מושך את העובדים לאזורי שיתוף פעולה ומציע להם תרחישי עבודה מגוונים.

BXP, 360 Park Avenue South, ניו יורק. באדיבות Perkins&Will. צילום: Magda Biernat. חומריות שמעצבת את חוויית המשתמש

כדי להפעיל את מסלול התנועה של המשתמש בתוך הסיפור המשתנה של שיתוף הפעולה, אנו נעזרים בחומריות. טקסטורות, צבעים, גוונים ורמות שונות של שקיפות משמשים להכוונת חוויית המשתמש, ליצירת רצף מרחבי ולבניית היגיון פנימי המאפשר לאנשים להתמצא בחלל באופן אינטואיטיבי.
באמצעות שפה חומרית עקבית אנו יוצרים קווי סיפור שניתן לזהות גם במקומות שונים במבנה. ניגודים בין חומרים מסייעים להגדיר אזורים ומסלולי תנועה, להדגיש פונקציות מרכזיות או להצניע אזורי שירות ותפעול.
כדי למשוך אנשים אל המשרד, החומרים צריכים להציע ניגוד לאופי המושלם והמהוקצע של הסביבה הדיגיטלית. אבן מחוספסת, זכוכית מחורצת, עבודות נגרות בעץ, פרטי פליז ואריחי טרקוטה חוזרים אל הבמה ומעניקים לחלל את המגע האנושי. אי־השלמות, סימני הזמן והמרקמים הטבעיים שלהם הופכים אותם לנגישים ומזמינים יותר ממשטחים תעשייתיים אחידים ומושלמים.

The Cove, 525 Market Street, סן פרנסיסקו. באדיבות Perkins&Will. צילום: Garrett Rowland. תפקידם של יזמי הנדל״ן: ליצור סביבת עבודה שלמה

האסטרטגיות הללו אינן צריכות להתקיים רק בתוך שטחי המשרדים המושכרים של כל חברה בנפרד. על יזמי הנדל״ן להציע לכלל השוכרים מגוון רחב של פונקציות, מערך תנועה המעודד מפגשים וחוויה מרחבית עשירה ומלאת חיים – במיוחד בתקופה שבה היקף החברות וקצב צמיחתן אינם ודאיים.
רשת של חללי שירות ופנאי בתוך מגדל משרדים אחד, או אפילו בשכונה מעורבת שימושים, מאפשרת לשוכרים גמישות רבה יותר בהתקשרויות השכירות, להתמקד בעיצוב חללי הפנים שלהם סביב המותג והזהות הארגונית, וליהנות מפונקציות משותפות שאחרת לא היו בהישג ידם.
בעידן האוטומציה והבינה המלאכותית, יהיה חשוב עוד יותר ליצור תמהיל שוכרים מדויק בכל מבנה, ולעודד מפגשים בלתי מתוכננים ושיתופי פעולה בין חברות באמצעות חללים משותפים המתמקדים באינטראקציה וביצירתיות.
חדרי כושר, מרכזי בריאות ורווחה, מסעדות, טרקליני גג, ברים, אולמות מופעים, מרפסות ותוכניות פעילות במרחב הפתוח – האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות עבור יזמים שמקשיבים להצעה האדריכלית המוצגת בחדר הישיבות שלהם.
העולם החדש תוסס ומלא חיים. כל שנותר ליזמים הוא לבנות אותו.

Vornado Realty Trust, PENN 2, ניו יורק. באדיבות Perkins&Will. צילום: Magda Biernat

כותב אורח: Georgy Karpenko