מעונות הסטודנטים במרכז הבינתחומי הרצליה ובמרכז האקדמי רופין, מהווים בסיס לדיון תיאורטי-מרחבי על המתח בתפיסת הפעולה האדריכלית בין שדה לאובייקט. מתח זה מתהווה בראש ובראשונה מהקשרם הפיזי של שני הבניינים ובמשא ומתן שתהליך התכנון העלה דרכם. שני הפרויקטים ממוקמים בקונטקסט סביבתי שונה: בעוד המעונות במרכז הבינתחומי ממוקמים בלב שכונה בורגנית טיפוסית בהרצליה, מעונות המרכז האקדמי רופין שוכנים בסביבה ‘כפרית’ אופיינית בעמק חפר. השוני בקונטקסט מהווה בסיס מתאים לדיון זה.

אובייקט
“האובייקט. מה קיים חוץ ממנו? הוא ההבטחה למלא את החסר, הוא הסיבה לקום בבוקר ולזוז. השליטה בו, יגיד סארטר, היא הדבר המגדיר את האפשרות להיות חופשי. האם יכולה להיות תשוקה ללא אובייקט? האם אפשר להיות רעב מבלי לחשוב על אוכל, על הארוחה, על הטעם ועל השובע? תשוקה-אובייקט-סיפוק. שלוש תחנות במעגל שהתרבות המערבית מקדשת אותו. החל באפלטון ב’המשתה’ וכלה בפרויד…”
האובייקט האדריכלי מפרנס תיאוריות רבות הדנות בו ובהיבטיו השונים. לצורך הדיון כאן נתמקד בשתי נקודות. ראשית, הכלי המאפיין את גישת האובייקט הוא הכלי הטיפולוגי. בגישה זו, לידע הדיסציפלינרי ערך מרכזי בהובלת התכנון. אך טבעי שהמדיה הרלוונטית לגישה זו היא העבודה בתכנית.
שנית, האובייקט, או המעשה האדריכלי שבבסיסו, ניזון מהתנאים התרבותיים וההקשרים שלהם. הקונטקסט שבו הוא מוצב אינו בהכרח פיזי, והשיחה שהוא מייצר אינה תמיד עם סביבתו הקרובה.

שדה
“…מטריצה פורמלית או מרחבית המסוגלת לאחד אלמנטים מגוונים תוך כיבוד הזהות של כל אחד מהם. תצורות השדה הן אגרגטים… המאופיינים על ידי נקבוביות וקישוריות מקומית… מה שמכוון כאן הוא תשומת לב רבה לייצור הפער בקנה מידה מקומי, גם תוך שמירה על אדישות יחסית לצורת השלם…”
הקונטקסט הוא אבן הבוחן הראשונה באבחנה בין אובייקט לשדה. ניתן להתייחס לשדה באופן קונקרטי כ’סביבה’, תנאי השטח הספציפיים, אבל ניתן גם להתייחס אליו באופן רעיוני כמושג שמייצג את המורכבות של המציאות הסובבת: רב מוקדיות, חוסר היררכיה, אי-רגולריות.
על פי בורדייה, השדה הוא זירה של כח: מתקיים בו מאבק, יש בו שולטים ונשלטים, יש בו יחסים מתמידים ומתמשכים של חוסר שוויון במרחב. לכל שדה אינטרסים ייחודיים, מושאי מאבק, כללי משחק ושחקנים.
ההתבוננות בשדה במקום בנקודת התייחסות ספציפית מציינת ראייה מערכתית: מעבר מיחיד לרבים, מפרט לכללים. אין כאן התייחסות למבנה בודד כפרויקט נפרד, אלא תפיסה בה כל התערבות מבנית היא חלק ממערכת כוללת של נוף בנוי (קיים מתוכנן או עתידי).
פעולה אדריכלית בשדה מהדהדת את גישת המערכות הפתוחות. גישה זו המשלבת מספר רב של גורמים כשותפים לתכנון. האדריכלות היא תהליך של דיאלוג, משא ומתן עם המרחב הכולל את הסביבה-נוף ואקלים, הפרוגרמה, הכלכלה והקהילה. זוהי גישה פחות ספציפית אשר הטיפולוגיה היא רק אחד ממרכיביה. התוצאה היא אדריכלות דינמית היוצרת מספר תרחישים בו-זמנית, ומשולה לאורגניזם חי. הכלי האדריכלי הרלוונטי לגישה זו הוא החתך.

מעונות סטודנטים במרכז האקדמי רופין
קמפוס המרכז האקדמי רופין מתאפיין במבנים מלבניים פשוטים בני קומה אחת ומטויחים לבן, הניצבים בסידור רדיאלי סביב חלל מרכזי ירוק. התחושה הנוצרת בקמפוס הינה של “קיבוץ” אקדמי.
פרויקט המעונות מקדם מרחב אקדמי פעיל 24/7 – נוכחות סטודנטים לאורך כל שעות היממה בקמפוס מבטיחה סביבה קהילתית אקדמית ייחודית. האתגר התכנוני המרכזי היה כיצד לא להפר את האיזון הקיים בין המבנים למרחבים הירוקים.
התכנון המוצע ממקם שני מבנים אורכניים בניצב לחלל החצר המרכזית, כך שמתקבלת נוכחות מעודנת כלפי חצר הקמפוס. בין שני המבנים מתקבל חלל מרכזי בעל טופוגרפיה משתנה כך שמתאפשרת יצירת חיבורים בין אגפי הבניין השונים במפלסים שונים.
נוסף על כך, הצבה זו יוצרת רצף ירוק בין לב הקמפוס לשדות החקלאיים הנושקים למכללה. באופן זה נוצר רצף של מרחבים ירוקים ציבוריים פתוחים במפלסים שונים, המאפשרים מפגשים, ישיבה בחברותא, התכנסות, מסיבות וכד’.
מבנה הכניסה למעונות ממוקם בין שני אגפי הבניין ומשמש כ”סלון” אקדמי בו מפוזרים אזורי למידה שונים (יחיד וקבוצות), פינת טלוויזיה, שירותים ופטיו. קפל הקרקע הפנימי עוטף את גג מבנה הכניסה ועל כן מבנה זה נוכח רק כחזית – גג המבנה הירוק הוא חלק מהטרסות של החלל הפנימי.
במעונות חמישה טיפוסי דירות: דירות יחיד (סטודיו), דירות סטודיו לזוג, דירות שני סטודנטים, דירות שלושה סטודנטים וכן דירות נגישות. מגוון זה של דירות מאפשר עלויות שכירות שונות המתאימות לאפשרויות הכלכליות של הסטודנטים.
בחדרי השינה בדירות השונות מוקמו חלונות סרט ארוכים, המאפשרים הכנסת אור טבעי בנדיבות ומיקומם בחזית באופן “אקראי”, כמו בא לבטא את השוני בין דיירי המעונות.

עיר-אוניברסיטה: מעונות במרכז הבינתחומי הרצליה
“Designing a dream city is easy; rebuilding a living one takes imagination”  
חזונו של המייסד והעומד בראש המרכז הבינתחומי הרצליה, פרופ’ אוריאל רייכמן, היה הקמת מרכז אוניברסיטאי שוקק ואינטנסיבי- מקום שיהווה תשתית אקדמית, מחקרית, חברתית וסביבתית לדור הצעיר המקומי וזה שמעבר לים.
עד היום הכיל המרכז שתי שכבות של מבנים:
השכבה ראשונה היא סדרה של צריפים מתקופת המנדט הבריטי, שעם הקמת המרכז הוחלט לשמרם. ממקום של חזון וצניעות מוקמו בהם משרדי ההנהלה והנשיאות. השכבה שנייה היא התשתית האקדמית: מבני מחקר והוראה איכותיים המצוידים במיטב הטכנולוגיה, אשר תוכננו על ידי מיטב האדריכלים.
לשתי שכבות חשובות אלו, נוספה עתה שכבת מעונות הסטודנטים: 500 יח”ד אינדיבידואליות, איכותיות, המאפשרות לסטודנטים לשהות בקמפוס במשך כל שעות היום 24/7, 365 יום בשנה.
הפרויקט מורכב משלוש מסות מלבניות פשוטות, בנות 13 קומות, המחוברות ביניהן בקומת הקרקע במערכת של חללים ציבוריים סגורים ופתוחים.
המסה מתוכננת כסדרה של עטיפות: בלב הבניין מוקמו גרעיני מדרגות, מעליות ומרחבים מוגנים. סביבם מאורגנים המגורים בהיקף המסה על מנת לנצל באופן מרבי את המעטפת החיצונית. לבסוף, שכבת תריסים דינמיים מאפשרת בקרת אקלים ותאורה עבור כל דייר באופן עצמאי.
הביטוי החברתי של הפרויקט מרכזי ועל כן מוקמו בו פונקציות המעודדות מפגשים ואינטראקציה בין דיירי הפרויקט. בהיבט זה נכון לציין את המרפסות הקהילתיות ש”הוחסרו” מהבניין, חדרי הלימוד הקבוצתיים בכל קומה וכן בית הקפה, בית הכנסת ושרותי סטודנטים שונים שמוקמו בקומת הכניסה.
המופע הדינמי של חזיתות הבניין, הנובע ממערכת התריסים, יוצר למעשה חזית בניין המשתנה בכל רגע ותואמת את אופי דייריו. עבורנו פרויקט המעונות במרכז הבינתחומי הוא ביטוי לפרויקט חברתי אזרחי דמוקרטי, המאפיין את רוח המקום.
להשקפתנו סטודיו האדריכל הוא מעבדה לפיתוח גישות עדכניות ורעננות לתפקוד בנוף הפיזי, החברתי והתרבותי. אנו דוגלים בגישה פרו-אקטיבית המבוססת על הסתכלות משוחררת, ישירה, עצמאית וביקורתית. המעונות במרכז הבינתחומי ובמרכז האקדמי רופין הם עבורנו שדה לגישה זו.