האגודה למען החייל ביקשה לבנות בניין, אשר ייתן לחיילים בודדים, למשך כל תקופת שירותם, מקום שיוכלו לקרוא לו “בית”.

עיריית רמת גן הקצתה לתכנון הבניין לחייל הבודד מגרש בתוך פארק הירקון, בין שדרת אקליפטוסים לבין גינת “בית הצנחן”, השוכן בסמוך.
“בית הצנחן”, שתוכנן על ידי האדריכלים עזרא שרון ומירי גולדנברג ונחנך ב-1969, נבנה במסורת הברוטליסטית ולכן, בבואנו לתכנן את “בית החייל הבודד” שתוכנן על ידי אלרואי חזק שחר אדריכלים ונחנך לבסוף ב-2014., בצמוד ל”בית הצנחן”, צף ועלה הנושא של האמת החומרית של הבניין. אדריכלית ד”ר הדס שדר ואדריכל עומרי עוז, כותבים בבלוג “אדריכלות ברוטליסטית בישראל: “ברוטליזם: אתיקה אדריכלית, שביקשה להחצין את האמת של המבנה: אמת פונקציונאלית, חומרית, תנועתית ומקומית”.

ברוח זו ביקשנו לתכנן את המבנה – ביקשנו לשמר את האמת החומרית והמקומית של המבנה.
הבניין נבנה בשטח של 1732 מ”ר, קומת הכניסה לשימושים ציבוריים ומנהלתיים ושלוש קומות מגורים המכילות סה”כ 42 יחידות דיור (כל אחת ל-4 חיילים). הבניין תוכנן באבן מקומית לבקשתו של התורם הגדול ביותר למימון הבניין .
ה”אמת החומרית” של האבן, הובילה את החיפוש האדריכלי שלנו בבניין לחייל הבודד, כהשראה מ”בית הצנחן” המשדר את האמת החומרית של הבטון. שאלנו את עצמנו לפי ציוויו של לואי קאהן “מה האבן רוצה להיות”. בחרנו בשפה עיצובית המדגישה את האבן כחומר כבד. מעל הכניסות ישנם מפגשים בזוויות משתנות ודרמטיות, אשר מציגות את האבן כחומר גושני ולא כחומר חיפוי.

הפרשנות ל”אמת המקומית” באה לידי ביטוי לא רק בבחירת החומר והשימוש בו אלא גם בהתייחסות לסביבה בה נמצא המבנה. האבן יושבת על מסד בטון חשוף שתפקידו הוא בהקשר האורבני.
הסמיכות לפארק הירקון טומנת בחובה סכנת הצפה, אשר חייבה להגביה את הבניין ב-1.80מ’ מעל מפלס הרחוב. דרישה זו הציבה אתגר ברמה האורבנית – יצירת קשר בין הבניין לרחוב, על אף הפרשי המפלסים. הקשר נוצר באמצעות רחבת כניסה במפלס ביניים, שתפקידה להקטין את תחושת פער הגובה בין הרחוב לבניין. קו הגובה של הרחבה הנמוך ממפלס הכניסה אך גבוה מהרחוב. קו זה מודגש עוד יותר בכך שרחבת הכניסה והמסד הממשיך אותה עשויים בטון חשוף בחתך אלכסוני נסוג (פרט 1). הולכי הרגל ברחוב חווים את רחבת הכניסה והגריעה כמפלס הכניסה, בעוד מפלס הפנים הגבוה אינו מורגש. חלון ענק מלובי הכניסה פונה לרחוב ומחזק את הקשר בין הפנים להולך הרגל.

החלטה נוספת ברמה האורבנית, הייתה להפנות לרוקח ולירקון חזית צרה כדי לשמור מעברים ומבטים פתוחים עד לנחל הירקון משני צדי הבניין. מתוך הבניין החזיתות הללו מספקות בקצה אחד מבט לפארק הירקון ובקצה השני מבט לשדרת האקליפטוסים ברח’ רוקח. המרפסות הפורצות מתוך קיפולי האבן כמשטחי בטון המציעים מקום מפגש למול צמרות העצים ומקור אור ואוורור למסדרונות.
הכניסה לבניין לחייל הבודד פונה אל ככר הכניסה ואל “בית הצנחן” כדי להדק את הזיקה בין הבניינים ובכך אולי התמלאה גם הדרישה הברוטליסטית לאמת פונקציונאלית. העמדת הבניין בצורה זו נועדה לייצר סינרגיה בין הבניינים שחתך האוכלוסייה שלהן דומה.
ה”אמת התנועתית” נבלעת בתוך פירי המדרגות, אולם מלווים אותם חללים עוברים היוצרים חיבור בין הקומות החשוב להבנת התנועה והמבנה ולתחושת המרחב בקומות.

האתיקה הברוטליסטית בבניין ושימשה מעין תקנון או הנחיות תכנון, אשר לאורן עבדנו. הנחיות אלה היו מצע לקבלת ההחלטות, אך קיבלו פרשנות והתייחסות הנובעות מהזמן והמקום.

תכנון: אמיר חזק, איתי שחר ורוני אלרואי אדריכלים