פרשנות אדריכלית לטקסט ספרותי: "דולי סיטי" של אורלי קסטל בלום, עמדה מאחורי פרויקט אדריכלי אחר — פנטסטי וקונקרטי, שמאיר את המרחבים הסמויים של הארכיטקטורה.

 

6

סכמת רצף. תיאור מופשט של הרקמה האורבנית.

 

א. רעשים ומעשים

דולי, רופאה ואמא לתינוק, חיה ב”דולי סיטי”. ספק תל אביב מעוותת ספק עולם פנימי שבראה לעצמה. בתוך מערכת חוקים הזויה, המזכירה את מערכת החוקים שלנו והמפרה אותה בה בעת, היא חיה את חייה: במרחבים הדירתיים, במרחבים האורבניים, מנתחת ומנהלת שיחות על כלום. דולי מדווחת לנו על מעשיה ועל הנופים בהם היא מתנהלת. לשונה — לשון יומיומית פשוטה, כמעט ואינה מעוררת עניין. לשונה “שקופה”. כיוון שכך, התמונות שהיא מתארת, תמונות המעשים והנופים — עולות במלוא עוזן. תמונות הנוף האורבני – חלקיות. משדרות אווירה יותר מאשר חללים. הזיותיו של הקורא משלימות את החסר.

 

big1

מבט לילה אל תוככי הבלוק. אי שם בקומה 37 נמצאת דירתה של דולי.

 

story-1-5

פריים מסטוריבורד. “שלפתי אותו מהארון, כמו שמיילדת שולפת תינוק טרי, הכנסתי לו שתי סטירות מצלצלות וצרחתי עליו…” קסטל בלום, עמ’ 54.

 

“בלילות, כשנדדה שנתי, הייתי יוצאת למרפסת ומנסה לצאת מזה. דולי סיטי נשקפה בכל התסבוכת והכיעור שלה. דולי סיטי, עיר מקוטעת, עיר מקווקוות, אחולשרמוטה של עיר. ניסיתי למחוק את השאון הנורא של הכרך, את תקתוק המכונות, את השקשוק והקרקוש של כלי–התחבורה שעושים בדולי סיטי כבתוך שלהם: רכבות–הרים, רכבות–קיטור, רכבות–סילון, אוניות, חשמליות, מטוסים, מכוניות, משאיות, אופנועים — כולם חוצים זה את מסלולו של זה, מתנגשים זה בזה, מטריפים את דעתי ונוטעים בי חוסר מנוחה ותזזית מזוויעה”.
קסטל בלום, 2007, עמ’ 37

HAI_1226a

דולי סיטי. פרט מתוך מודל של קטע מהעיר.


“דולי סיטי” היא עיר הפוכה: היא עומדת על קודקודה, כמו גם על צידה, מצוידת בדימויים מוכרים של מבני משרדים, כבישים ומדרכות אך נעדרת חוקים: אין למעלה, אין למטה ואין כוח משיכה

איזו עיר היא “דולי סיטי”? — הפירוש הפסיכולוגי הרואה בה בבואה של מצב נפשי פנימי — ברור מאליו. הסוגיה המסקרנת יותר היא הסוגיה הפלסטית: איך נראית “דולי סיטי”? ככלות הכל, הכתוב מספק רעשים, לא יותר. רעשים ויזואליים וקוליים המעניקים לנו את תחושת הדינמיות, את חוסר השלווה, את החדירה של מרחב אחד לשני. אולם הכתוב אינו מספק לנו לא צבעים ולא פרופורציות. הכתוב אינו מגדיר לנו חללים. איך אפשר לפרש את “דולי סיטי” ארכיטקטונית? איך אפשר לפסל את חלליה?
כאילו ללא קשר ישיר לתיאור העירוני הקודם, מספרת דולי על אחת מפעילותיה הליליות. לפני אותה יציאה למרפסת, ממנה נשקף נוף העיר הכעורה ונשמעו רעשי הרכבות, המטוסים והאוניות, דולי התעוררה במפתיע. ההתעוררות הלילית היתה ייעודית: דולי התעוררה כדי לנתח. ככלות הכל דולי רופאה, ואך טבעי לו לאדם שמתעורר באמצע הלילה — למצוא ניחומים בעיסוק בתחומו המקצועי. דולי מספרת לנו על הניתוח. הפעם המרחב הוא המרחב הדירתי.

 

florentin4

מלמעלה למטה: דולי סיטי לא כפופה לחוקי הגרוויטציה, כמו גם לחוקי האתיקה והאסטטיקה. מבט על חזיתות הבלוק. פריים מסטוריבורד. “כשהיה מתיישב מולי ומביט בי יושבת, סתם יושבת עם הפנים החוצה, והוא קטן כמו צימוק, קרקפתו דלילה ומתפוררת — הייתי אומרת לו להסתלק לי מהעיניים.” קסטל בלום, עמ’ 55. מבט על, לעומק הבלוק של דולי. “השוטטות בדולי סיטי מאוסה שבעתיים משוטטות בכל עיר אחרת.” קסטל בלום, עמ’ 79.

 

story-1-8

 

florentin2

shotetut2

 

“לילה אחד התעוררתי בשלוש לפנות בוקר בדחף אדיר לנתח. לפנים, במצב כזה, הייתי מוצאת את עצמי פותחת–סוגרת במעבדה, אבל עכשיו, לאחר שמחקרי הוזנחו והפכו לטאבו, לא היה לי מה לעשות וממילא כבר לא היה לי את מי לנתח, כי ניתוחי פגרים כבר יצאו לי מהאף. בתוכי ידעתי שאסור לי, אסור לי להיכנס לחדר של הילד. הוא ישן שנת ישרים. פסעתי אליו לבושה בבגדי מנתח ירקרקים, הפשטתי אותו והשכבתיו על גחונו על שולחן המתכת הקר. הוא רעד מקור. ספרתי לו את החוליות. היה נדמה לי שחסרה לו אחת… הרדמתיו. אף–על–פי שעוד לא ידעתי איפה אני הולכת לחתוך אותו. ביקשתי נואשות להרגיע את הדחף הזה להתעסק עם הילד, וניסיתי למכור לו חוקן פשוט — אבל זה לא עזר בכלום. לקחתי סכין והתחלתי לחתוך פה–ושם. שרטטתי לו על הגב את מפת ארץ ישראל בתקופת התנ”ך, כפי שזכרתי אותה, וסימנתי את כל הערים האלו של הפלישתים, כמו גת ואשקלון, וציירתי בלב את הכינרת, ואת הירדן הנשפך לים–המוות שמתאדה נון–סטופ. טיפות דם זעירות החלו להיקוות בערוצי הנחלים החרותים לרוחב הארץ. מראה מפת ארץ–ישראל בתקופת התנ”ך, המשורטטת בחובבנות על גבו של תינוקי, העביר בי צמרמורת של עדנה. סוף–סוף הרגשתי שאני חותכת בבשר החי. תינוקי ילל מכאב — אך אני בשלי. כשסיימתי לסמן עליו את כל הנקודות שמשכה השכלתי הזנוחה מן המגרות הבקושי נפתחות של המוח, שבתי להיות מה שאני — רופאה — וחיטאתי וחבשתי, והיכן שנחוץ תפרתי. התבוננתי בגב החתוך: זאת היתה מפת ארץ–ישראל, לא היה אפשר לטעות בכך.”
קסטל בלום, 2007, עמ’35-36

ב. מהמופשט לקונקרטי ובחזרה

מרחב דירתי ומרחב עירוני. פעולה ורעש. ללא חלל, ללא ממדים, ללא צבעים. שפה יומיומית, אדישה ומדווחת, נטולת רגשות. תיאור של ניתוח: במקרה דנן ניתוח התינוק של דולי, הנע בין תרדמה מאולצת לבין ערות רווית כאב. תיאור של רעשים ותנועת כלי רכב: כל כלי הרכב שאפשר להעלות על הדעת באוויר, ביבשה ובים, הנעים זה לעברו של זה. לכאורה אין קשר בין פעולת הניתוח לרעשי העיר. לכאורה, השפה הרזה ונעדרת הרגש רק מעצימה את הניכור והחלחלה, אולם רק לכאורה. למעשה, הסצנות קשורות זו לזו ונובעות מתוך השפה. השפה והסצנות הן–הן המפתח לארכיטקטורה של “דולי סיטי”.
נתחיל בניתוח. דולי מנתחת את בנה. דולי יוצרת את מפת ארץ–ישראל בדם. דולי חותכת בבשר החי. בעיני רוחנו אנו לא יכולים להימנע מהתמונה: התינוק השוכב על שולחן המתכת, דולי מעליו עם הסכין, חותכת את בשרו הרך, חסר האונים. אבל התמונה הזו שאנו רואים — התמונה הנגזרת ישירות מתוך הטקסט — אינה אלא הביטוי הגשמי של מטבעות לשון שגורות, שאנו עושים בהן שימוש יומיומי. מי מאיתנו אינו “מנתח” סיטואציה, התנהגות אנושית או אופי? מי מאיתנו אינו טוען שארצנו, ארץ ישראל היקרה שלנו לא “נקנתה בדם”? ומי מאיתנו לא שמע את שר האוצר או חלילה את המעסיק האישי טוען ש”צריך לקצץ בבשר החי”?
דולי, שמספרת לנו את סיפורה במילים — משתמשת באותן מילים כדי להבהיר לנו את הדברים שמעבר למילים. היא משתמשת במדיה המילולית, במדיה בה היא מביעה את עצמה, באופן אחר ולא שגור. דולי מפרשת לנו ביטויים מופשטים — אותן מטבעות לשון — בצורה קונקרטית, סיפורית ותיאורית. היא מקצצת בבשר החי ללא מרכאות, המבהירות לנו שמדובר בביטוי בלבד ובמשמעות שאולה. היא מקצצת בבשר החי ממש, עם סכין המנתחים. היא אכן מציירת את המפה בדם, היא אכן מנתחת. עיוות זה — הקונקרטיזציה של מטבעות הלשון המופשטות — מייצר מציאות חדשה ובמבעיתה ומרעיד את אמות הסיפים. והארכיטקטורה של “דולי סיטי”? גם היא, מן הסתם, תעשה אותו דבר. תגלה את העיוותים הפנימיים החבויים בה, תאתגר את הברור מאליו, תתפרש על פני מרחבים אחרים.
רמז נוסף לאופייה של הארכיטקטורה מצוי בתיאור הרעשים המכאניים שעל המרפסת. רכבות–קיטור ורכבות–סילון חוצות זו את מסלולה של זו, כמו גם חשמליות, אופנועים, אוניות, ומה לא… המרחבים מתאחדים: מרחב הים עם מרחבי היבשה והאוויר. גם הזמנים מתאחדים: רכבות–הקיטור ההיסטוריות חוצות את מסלולן של רכבות–הסילון שטרם הומצאו.

Img7463

מימין, למעלה: שקשוק הרכבות הגובר היה עתה נוראי מאי פעם. ולפרקים היה השאון הזה אינטגרלי כל כך להוויתי, עד שחשבתי שהוא פרי דמיוני.” קסטל בלום, עמ’ 48-49.

 

איזו עיר היא “דולי סיטי”? — הפירוש הפסיכולוגי הרואה בה בבואה של מצב נפשי פנימי — ברור מאליו. הסוגיה המסקרנת יותר היא הסוגיה הפלסטית: איך נראית “דולי סיטי”?

 

big3

פנים הדירה הוא חלל המשתנה בהתאם לצרכי העלילה והאווירה.

 

story-1-9

פריים מסטוריבורד. “עד לאותם הימים לא יצא ילדי מעודו מפתח הבית, לא ראה ילדים אחרים, חוץ מאשר בטלוויזיה, המכשיר השנוא עליו.”קסטל בלום, עמ’ 55.

 

ג. ארכיטקטורה

המרחבים המסוכסכים של “דולי סיטי” נוזלים זה לתוך זה. בעיר האנונימית והמנוכרת אין כוח כבידה ואין משטח דריכה אחד. חזיתות לוחות הבניינים האימתניים, ה”סלבס” (slabs), היוצאים מתוך הקרקע והנוגעים בשמיים — מהווים משטחי דריכה טבעיים לחלוטין. הכבישים והמדרכות — גילו את חדוות הלוחות המבניים גם הם, והם נפרשים על פני גגותיהם של המבנים האינסופיים, ולא בינות למסות. למעשה, “דולי סיטי” היא עיר הפוכה: היא עומדת על קודקודה, כמו גם על צידה, מצוידת בדימויים מוכרים של מבני משרדים, כבישים ומדרכות אך נעדרת חוקים: אין למעלה, אין למטה ואין כוח משיכה. הסכסוך המרחבי חודר פנימה. החללים הפנימיים: החללים הדירתיים של דולי — נעדרי גבולות. לצד הדימוי של הבית הבורגני המוכר: כורסא ושנדליר, נפרצים הקירות והנופים העירוניים חודרים פנימה. המדרגות היורדות אל המרתף, כמו אל תת–המודע, חודרות לתוך המרחבים העירוניים הכאוטיים. הרצפה — אותו משטח יסודי ומוצק — הופכת את פניה ומתפקדת כמראה, המסכסכת שוב בין ה”למעלה” ל”למטה”. אולם בניגוד למראה אמיתית, לא הכל משתקף בה. ההשתקפות בה דמונית וסלקטיבית.

ד. פנטזיה

“דולי סיטי. עיר בלי תחתית, בלי עבר, בלי תשתית. העיר המוטרפת בתבל. כל האנשים בדולי סיטי בדרך כלל בורחים. כיוון שהם כל הזמן בורחים, יש מי שרודף אחריהם, וכיוון שיש מי שרודף אחריהם, תופסים אותם ומוציאים אותם להורג וזורקים אותם לנהר. הרכבות של דולי סיטי, כמו בגרביונים, אם את לא עוצרת אותן — הן עוד יגיעו לך למפשעה.”
קסטל בלום, 2007, עמ’ 73

 

big4

למכוניות יש סרטן, לעצים יש סרטן, כל העיר חולה בסרטן.

HAI_1242a

דולי סיטי – תל אביב. מודל רעיוני.

big2a

מבט על חוף הים של דולי סיטי.

 

12a

ה”פלורנטין” של דולי סיטי. סקיצה מתהליך התכנון.

 

florentin3

מבט כלפי מעלה מתחתית הבלוק, שם הרכבות “עושות בדולי סיטי כבתוך שלהן”.

 

אורלי קסטל בלום פרסמה את הספר “דולי סיטי” בשנת 1992 בסדרת “עמודים לספרות עברית”. המהדורה אליה מתייחס מאמר זה פורסמה בשנת 2007 בהוצאת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה / הוצאת ספרים יבנה.
הארכיטקטורה, המודלים והציורים לקוחים מתוך פרויקט גמר בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון שהוגש באוגוסט 2009, ופירש ארכיטקטונית את “דולי סיטי”. הפרויקט של אמיר תומשוב ושל שגיא רכטר הוצג ב”בתים מבפנים” בתל אביב וזכה במאי השנה בפרס רייסקין, הניתן לפרויקט הגמר המצטיין בפקולטה. הנחו את הפרויקט האדריכלים דן איתן, תיאה קיסילוב וליאורה קיסילוב.

לכל הכתבות בקטגוריית אדריכלות
+כתבות מומלצות
מרכז כנסים בהשראת צעיף כלה בחתונתה, סין
אדריכלות
מרכז כנסים בהשראת צעיף כלה בחתונתה, סין
  מעטפת המעוצבת כצעיף, מספקת מרחב פרטיות ומפרידה בין פעילויות האירוע לרקע הרועש של
מרחב עירוני של פעילויות בחצר 35 / סטודיו WAY
אדריכלות
מרחב עירוני של פעילויות בחצר 35 / סטודיו WAY
השיפוץ האדריכלי לא שינה את המבנה המקורי; במקום זאת, נבנה אלמנט עיצובי בצורת ענן,
התערוכה הסוחפת 3XN בקופנהגן מחברת אדריכלות וחושים
אדריכלות
התערוכה הסוחפת 3XN בקופנהגן מחברת אדריכלות וחושים
  אדריכלות יכולה לרגש אותך, להרגיע או לרומם את רוחך. היא יכולה להיות אכפתית

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*