השיטוט ברחובות פריז, הוא מסע בהיסטוריה של הארכיטקטורה שלה ובניהם בנייני המגורים ההיסטוריים שלה הקרויים Haussmann. מבנים אלו עוצבו על ידי הברון Baron Georges Eugène Haussmann כדי ליצור מודרניזציה לפריז של המאה ה-19 והפכו מאז לסמל לקסם המסורתי של העיר. כל מבקר בשדרות העמוסות של העיר, חווה את הדירות האלה בצבע שמנת, אך לא רבים ככל הנראה מודעים להיסטוריה שלהם ולמקורות השנויים במחלוקת של מורשתם המפורסמת כיום.
האוסמן, שנולד בפריס בשנת 1809, מילא שורה של תפקידים מנהליים חשובים ברחבי צרפת. בשנת 1848, לואי-נפוליאון בונפרטה תפס את השלטון כדי להפוך לקיסר. אחת מההתחייבויות הגדולות שלו לעמו, היה שחזור ושיקום העיר פריז. נפוליאון השלישי מינה את הוסמן לפקח על סדרה שאפתנית של פרויקטים ציבוריים, שהמפורסם שבהם הוא בניית רשת שדרות אחידות. האוסמן נבחר על ידי הקיסר להוביל את העיצוב והבנייה של רשת שדרות זו והוא בנה בשקדנות ובמסירות שדרה אחרי שדרה בכל רחבי פריז. לשדרות שלו יש אלמנט אדריכלי שמזהה אותן מיד: בנייני הדירות שלהן.
בנייני המגורים הצרים והלא תואמים של פריז של ימי הביניים, לא תאמו לחזונו של נפוליאון השלישי של פריז “מאוחדת” ולכן, לבנייני הדירות המודרניים של האוסמן היו חזיתות אחידות סגנונית. על פי התקנות שקבע האוסמן, חזיתות בתי המגורים המשותפים חייבות להיות מחופות אבן בצבע שמנת, כאשר אבן הגיר הלוטטית המקומית היא הנפוצה ביותר. כל בניין בשדרה אינו עולה על שש קומות. קומת הקרקע שלהם, כמו שיודעים כל הישראלים, נועדה למסחר.
עכשיו, אחרי ההקדמה הזו המלומדת, אפשר להראות את העבודות של Camille Ortoli, ילידת ברצלונה החיה בפריז, הבונה מנייר בתלת ממד, אוסף מרשים של בנייני Haussmann המעבירים את הקסם של פריז ואף עוטפות אותנו בקסם של בתי בובות מהילדות. היצירות המפוארות שלה, הביאו לשיתופי פעולה עם בתי אופנה ומותגים נודעים, כמו אייר פראנס, מלון רויאל מדלן, הארמס, לנקום או פרגאמו.
