המראה הייחודי אינו תוצאה של תכנון מודרני, אלא של היסטוריה בת מאות שנים. החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19 נחצב באזור כבול (Peat) ששימש אז כחומר בעירה מרכזי לחימום ובישול. במהלך הכרייה נחפרו תעלות מים ארוכות, וביניהן הושארו רצועות אדמה צרות שעליהן ייבשו את גושי הכבול לפני שהועברו לשימוש. עם השנים התמלאו התעלות במים והפכו לרשת אגמים המכונה Loosdrechtse Plassen. רצועות האדמה שנותרו נראו כאיים זעירים, ובמאה ה-20 החלו להיבנות עליהן בתי מגורים ובתי נופש. כיום האזור נחשב לאחד מיעדי המגורים והנופש הייחודיים ביותר בהולנד.
החצרות הצרות משמשות כגינות פרטיות, רציפי עגינה לסירות ופינות ישיבה מול המים. עבור רבים מהתושבים, הסירה היא כלי התחבורה היומיומי, ולעיתים אף הדרך היחידה להגיע הביתה.
מעבר לנוף הפסטורלי, האזור הוא גם מוקד פופולרי לשיט, קיאקים, גלישת רוח וצפרות. השילוב בין ההיסטוריה התעשייתית, ההנדסה ההולנדית והחיים המודרניים יצר נוף שאין דומה לו – מקום שבו הגבול בין יבשה למים כמעט נעלם, והחיים מתנהלים בקצב רגוע, מוקפים בתעלות מכל עבר.