בשנת 1998 נפתח ב- Taipei בית קפה בשם Cat Flower Garden, אשר בו יכלו חובבי חתולים ללגום קפה בחברת ידידיהם הפרוותיים. מאז, בתי קפה המאכלסים חתולים ובהם ידידיהם יכולים ליהנות מחברתם לצד הקפה והמאפה - הפכו לשיגעון עולמי. הם פופולריים בטייוואן, הם התפשטו כמו אש בשדה קוצים ביפן, באירופה וארצות הברית. אף על פי שחזותם והתפריט שלהם שונים, כולם חולקים שפע של חברים מטופחים ומפונקים, בתוספת כמה כללי התנהגות ללקוחות - בלי צילום פלאש ובשום פנים לא להעיר את קיטי משנתה.
קפה החתולים בניו-יורק “מיאו קפה” Meow Parlour, New York, נפתח ב-2013. אם תתאהבו שם בחתול כלשהו ותרצו להזמין אותו לקפה אצלכם בבית, אזי יש לנו חדשות טובות עבורכם: אתם רשאים לעשות זאת וזו בדיוק מטרת המקום, לחבר בין חתולים נטושים לבעלים דואגים.
רבים מבתי הקפה הללו, שותפים בדאגתם לרווחת חתולים נטושים. קפה החתולים בסינגפור, ממוקם לצד בית אמנויות אופנתי ואינו מאכלס רק חתולים, אלא גם תכשיטים. תוכלו לרכוש שם סיכה או טבעת מעוצבות, כאשר 10% מהתמורה תעבור ל-CATSI, עמותה מקומית המשרתת את החתולים המשוטטים בעיר. מטרה דומה יש לבית קפה פאנקי בסן פרנסיסקו, המעמיד לרשות דייריו החתולים, מסלול מכשולים מעץ ושלל מתקני שעשועים, להנעים את זמנם של החתולים ולאפשר להם לשמור על כושר. בכדי לבקר במקום, מומלץ להזמין שולחן מראש, מכיוון שהמקום מפוצץ בהזמנות כמה חודשים קדימה. המקום מופעל בשותפות עם ארגון להגנת בעלי חיים של אוקלנד ובית הקפה משמש למעשה, לצורך מימון החזקת חתולים שנאספו מהרחוב.
לא פלא שבית הקפה הראשון ברוסיה, נפתח בסנט פטרסבורג, ביתם של חתולי הרמיטאז’. זו קבוצת חתולים השוכנים במוזיאון הרמיטאז’ בסנט פטרסבורג, שם הם מגנים על אוסף האמנות המפורסם בעולם, מפני אורחים לא רצויים, בעיקר חולדות. הרעיון הגיע מבתו של הצאר פטר הגדול, אשר פקדה בשנת 1745 למלא את המוזיאון בחתולים, בכדי להלחם בחולדות. על פי תקנון המוזיאון, חתול מתקבל לקבוצה זו, רק לאחר שעשה “מיאו” 3 פעמים (ברצינות).
חדרי המוזיאון בהרמיטאז’ מאכלסים את האוסף של קתרינה הגדולה (שנת 1764), המכיל 3 מיליון יצירות אמנות, לרבות אמנות נדירה ממצריים, ציורים מרהיבים של רמברנדט – ויש גם 70 חתולי בר, שחיים כל השנה במבוך מנהרות המרתף של המוזיאון, לשם מגיעות חולדות אמיצות. מאז שהמבנה נפתח לראשונה לציבור בשנת 1852, מהווים החתולים חלק מסמל המקום ומהאגדה שמאחוריו (בפי התושבים מכונה המוזיאון “מוזיאון החתולים”) ועל פי נתוני משרד התיירות המקומי, יותר מבקרים מגיעים למוזיאון בכדי לחזות בחתולים, מאשר לחזות באמנות.
תקנות נוקשות של העיר טוקיו ביפן, אוסרות על החזקת בעלי חיים בדירות מגורים. זו כנראה הסיבה בעטייה בארץ השמש העולה, מצוי המספר הרב ביותר של בתי קפה לחתולים – ליתר דיוק, נתון מדהים של 150 בתי קפה כאלה, יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. בית קפה לחתולים הראשון של יפן, נקו נון ג’יקן, נפתח ברובע הבילוי שינשאבישי באוסאקה, בשנת 2004, למרות שרוב בתי הקפה האלה נמצאים בטוקיו. אם אתם מוצאים עצמכם באזור, נמליץ לכם בחום על Temari no Ouchi, בית קפה עם תפאורה מצוירת של בתים קטנים ועצים ירוקים, בכדי שהחתולים ירגישו בטבע.
אם אתם מבקרים בלונדון, תוכלו לשתות את התה האנגלי ב-Lady Dinah’s Cat Emporium. זה לא רק בית הקפה לחתולים הראשון של ליידי דיאנה בלונדון, אלא זהו גם בית הקפה לחתולים הראשון בעולם שהוקם במימון המונים, לאחר שגייס יותר מ- 100,000 ליש”ט. הקפה האריסטורקטי שנפתח במרץ 2014 מלא עד אפס מקום ויש להזמין מקום מראש כמה חודשים למפרע.
בית הקפה לחתולים הראשון בעולם, טייוואן
בעלי בית הקפה הזה בטייוואן, שנחשבים כראשונים שהחלו את הטרנד לפני 18 שנה, טוענים בצניעות שהכל החל במקרה. אם המשפחה אימצה כחמישה חתולים והאכילה אותם בקביעות בבית הקפה, אט אט גדלה אוכלוסיית החתולים והאם החליטה להפוך את המקום לבית קפה לחובבי חתולים. בראיון לעיתון מקומי היא אומרת “איך זה היה לפני 18 שנה? נורא. אף אדם לא נכנס לבית הקפה. נקודת המפנה הייתה כתבה בטלוויזיה שדיווחה עלינו. כיום יש כבר זרם בתי הקפה לחתולים בעולם. יש יותר מדי בתי קפה לחתולים בטאיפיי כיום, לפחות תריסר. מעניין לראות מה אנשים עושים עם הקונספט. יש מקומות שיש להם רק חתול אחד או שניים והם קוראים לעצמם בית קפה לחתולים. זה קצת מוזר. שמעתי אפילו שבכמה בתי קפה בהונג קונג אסור לגעת בחתולים. החתולים שאצלנו נולדו וגדלו אצלנו, אנחנו קשורים לחתולים שאצלנו, כי גידלנו אותם מאז היו גורים. אני חושבת שזה טראומטי לחתולים לעבור ממקום למקום”.
לטרנד הזה שהחל לפני 18 שנה וסחף את העולם, יש מסתבר אופקים ללא גבול: חברת Denver Cat Company, המחזיקה את בית הקפה לחתולים בדנבר קולורדו, החלה בגיוס המונים עם יעד של 60,000$, בכדי לפתוח את בר היין לחתולים הראשון בעולם.
