לפני מספר שנים נפוצו שמועות במדינות ערב, על שימוש שהמוסד עושה בחיות ובבעלי הכנף לצרכי ריגול, הביאו לכך שהחלו ללכוד שם ציפורים וחיות אחרות בחשד שמדובר בסוכנים ציוניים שבאו לרגל במדינה. בכמה מקרים אף עצרה המשטרה המצרית חסידה שהואשמה ריגול וכריש שתקף תיירים בסיני. הסעודים לכדו נשר עם מכשיר GPS לרגלו וסימון של אוניברסיטת תל-אביב והוא הואשם בריגול, עד שהסתבר שחוקרי טבע סימנו את הנשר למעקב בכדי להגן על הישרדותו. עד כמה שהסיפורים האלה נשמעים מופרכים, הרי שיש לשימוש בחיות לצרכי מלחמה תקדימים: במלחמת העולם השנייה עשו שימוש כוחות הברית שימוש ביונים להעברת מסרים ועטלפים חומשו בשקיקי חומר דליק בניסיון שנכשל להצית בסיסי אויב. צבא ארה”ב עושה שימוש נרחב כבר שנים בדולפינים ובאריות ים למטרות הגנה על ספינות ונמלי ים, לאיתור מוקשים ועוד. הצבא האמריקאי אף הודה כי ניסה לגייס ולהכשיר לצרכיו ציפורים, לווייתנים וכרישים.

עם זאת, אחד הסיפורים המאלפים בנושא זה, התרחש במהלך מלחמת העולם השנייה. מחלקת המבצעים המיוחדים הבריטית (SOE) – ארגון חשאי שתפקידו היה לנהל פעילות ריגול וחבלה באירופה הכבושה, כמו גם לסייע לתנועות התנגדות מקומיות – הגה תוכנית גאונית לפוצץ מפעלים נאציים. קצין מהארגון שהתחזה לסטודנט, רכש כמאה חולדות בתואנה שהם מיועדים לניסויי מעבדה. החולדות הומתו ואת פגריהן מלאו בחומרי נפץ. הרעיון היה לשלוח את לוחמי ההתנגדות הצרפתיים וסוכני המבצעים המיוחדים, לחדור למפעלי חימוש גרמניים ולהשאיר את פגרי המכרסמים בחדרי הדודים או בסביבתם. זאת בתקווה שהגרמנים ישליכו את המכרסמים המתים לתנור ויגרמו לפיצוץ ענק.
התכנית הייתה נועזת ומתוחכמת, אך המטוס עם המשלוח הראשון של החולדות, יורט על ידי הגרמנים לפני שנעשה בהן שימוש מבצעי. למרות זאת, המשימה לא הסתיימה בכישלון. הגרמנים כל כך נחרדו מהרעיון, עד שהם ערכו חיפושים מאסיביים אחר מכרסמים מתים, מתוך אמונה שהבריטים הפיצו אלפי פצצות מתקתקות כאלה ברחבי אירופה. החיפושים הללו צרכו כל כך הרבה משאבים גרמניים שה- SOE סיכם את המבצע בכך, שהם הביאו להצלחה גדולה בהרבה מאשר אם היו משתמשים בחולדות בפועל.
חלק מהחולדות, אגב, הם נלקחו על ידי החיילים והמדענים הגרמנים למזכרות.