בתוך העיירה Augsburg בבוואריה, שוכנת עיר קטנה, עם בתים בצבע חרדל שקיסוס ירוק מטפס עליהם, אבל המראה הפיוטי והקסום שלהם הם לא הסיבה היחידה שבזכותה זהו מקום שמומלץ לחיות בו. תושבי הפוגרי לא משלמים כמעט כלום עבור קורת גג מקסימה למדי, כמו גם על הזכות היקרה מפז לחיות במתחם הדיור החברתי הוותיק בעולם. אז מה הקאצ’?
לפני שתתחילו לארוז מטלטליכם ולתכנן את חייכם הקסומים החדשים בגרמניה, יש כמה דברים שכדאי לדעת. תמורת שכר דירה שנתי של 88 סנט, החסין מפני אינפלציה, כדי לחיות בפוגרי אתם חייבים להיות מקומיים באוגסבורג, שזה לחיות שם בקביעות וברציפות במשך שנתיים לפחות, לא ליצור שום חובות כספיים ולהוכיח שאתם קתולים נאמנים. אֱמוּנָה היא דבר חשוב כאן. התושבים נדרשים גם להתפלל שלוש פעמים ביום ולתרום שעות עבודה בהתנדבות בקהילה, כמו גינון, כדי לשמור על האתר מסודר ומתוקתק.
השערים למובלעת המוקפת חומה זו נסגרים בשעה 22:00 בכל לילה, כך שאם אתם רוצים לצאת בלילה לשתות בירה לאחר יום תפילה מפרך, אתם צריכים לשוב הביתה בזמן.
הכללים מיושנים בגלל שהם ישנים, בני 500 שנה. הרוח המקורית, התנאים וההגבלות של העיר השלווה הזו עדיין תקפים כיום. אבל בהשוואה לסכומים המנופחים שאתם משלמים לבעל בית בתמורה לאיזה חלל מזוהם בעיר, זה עדיין משב רוח מרענן.
אז מה הסיפור מאחורי קהילת הדיור המסובסדת הזו של המאה השש עשרה שחיה בחוקים שלה?
לפוגרי יש היסטוריה עשירה, במובנים מסויימים יותר מאחת. היא מספרת על Jakob Fugger הידוע בשם “יעקב העשיר”, בנקאי שפתח את ארנקו לנזקקים. משפחת פוגר הייתה שושלת בנקאים וסוחרים, בני אצולה ששלטו בחלק ניכר מכלכלת אירופה במאה ה-16 והחזיקו בבעלותם מטען שטחי אדמה נרחבים באוגסבורג ובסביבתה. יעקב היה אחד האנשים העשירים ביותר שחיו אי פעם, קתולי אדוק, שעשה את הונו מייצור מטבעות נחושת עבור הוותיקן. אמנם בנקאי אבל בעל מצפון חברתי והוא ייסד ותרם את הפוגרי לעיר בשנת 1521, בתנאי שהוא יקבע את הכללים והם יישארו כך לנצח. קללת הבנקאי התבררה כברכה. בשנת 1523 נבנו באתר 52 בתים עם כנסייה, כיכרות, מזרקות ורחובות רחבים.
האימפריה העסקית של פוגר התפוררה במהלך 150 השנים הבאות, אך למזלם של נזקקי אוגסבורג, המורשת יוצאת הדופן המשיכה לחיות בשכונה זו, החבויה בפינה קטנה בגרמניה. גם כאשר ההפצצות במלחמת העולם השנייה פגעו קשות באוגסבורג ובפוגרי, היא נבנתה מחדש בסגנונה המקורי והורחבה ל 67 בתים אחידים ובהם 147 דירות. דוגמה טובה לכל הבנקאים שרוצים להיכנס להיסטוריה בגלל הקלת ולא החמרת משבר הדיור. יישר כח, יעקב.
סבא רבא של מוצרט היה תושב מפורסם בקהילה הזו, בין השנים 1681 ל-1694 והפוגרי היה מקלט בטוח עבור אלמנות רבות במלחמת העולם ואנשי עסקים שנלעו לקשיים.
כיום הפוגררי נותר בראש ובראשונה בית לנזקקים, כאשר כל הבתים והדירות כבר תפוסים למעט אחד, אשר משמש מוזיאון להפצת הסיפור של הפוגרי ומזכיר למבקרים את חשיבות הדיור הסוציאלי המכובד ומחירו המומלץ. דמי הכניסה הם 6,50 €, שהם יותר מפי שבע משכר הדירה השנתי ולמבקרים יש כניסה משלהם, Jakoberstrasse, בכדי לא להפריע למקומיים.
באופן לא מפתיע, לפוגרי יש רשימת המתנה גדולה, עם פניות של אנשים סקרנים שרוצים להיכלל בארוחות הבוקר המשותפות השבועיות הניתנות בחינם ואתם יכולים לחכות עד 7 שנים כדי לעבור דרך שערי עיר האגדות הגרמנית הזו.
פרט לדיוקן של יעקב פוגר שתלוי בכל 147 הדירות, הבתים אינם מרוהטים והתושבים יכולים לרהט אותם לפי טעמם. הם גרים כאן עם תחושת ביטחון וכבוד. היופי הבווארי הזה מראה שדיור חברתי לא חייב להיות עשוי מגושי בטון אפורים וסדוקים.