את הכפרים באזור מגדן ברוסיה, מכסה שלג שחור, שנגרם מפיח המיוצר על ידי תחנת חימום מים מיושנת המופעלת על ידי פחם. באומסוצ'אן ובסיימצ'אן למשל, שני כפרים במזרח הרחוק של סיביר, הילדים משחקים בשלג שחור. באמסוקצ'אן נמצא מפעל מים חמים הפועל על פחמים ומספק חימום למספר יישובים באזור ומשחרר כמויות גדולות של פיח לאטמוספרה. הפיח הבוקע מארובות המפעל יורד ומכסה את כל הסביבה ואת השלג הלבן.
תושבים מתלוננים שילדיהם נושמים את הפיח ומוסיפים שלמרות התלונות, מאז התמוטטות ברית המועצות לפני שלושה עשורים, שום דבר לא משתנה. אוקסנה גרסימובה, ראש המחוז אמרה לעיתון Magadan Pravda כי "המפעל אכן אשם, אך הוסיפה שהמצב טוב יותר ממה שהיה לפני כמה שנים ושלג שחור הוא לא סיבה לדאגה". הרשויות הציגו פעמים רבות תכניות להחליף את הפחם בחשמל, אך התכניות לא מומשו מחוסר מימון.
בעיירות מחוז קוזבאס בסיביר, המתפרנסות מכריית הפחם, השלג השחור נובע מבורות הכרייה הפתוחים של המכרות. שדה הפחם של קוזבאס הוא אחד הגדולים בעולם – 59 אחוזים מכלל הפחם הרוסי נכרו באזור, אשר מארח 120 מתקני כריית פחם ו-52 מפעלי העשרה. במקביל, ל-2.6 מיליון תושבי קוזבאס תוחלת חיים ממוצעת נמוכה בין שלוש לארבע שנים מהממוצע הלאומי של רוסיה. זאת לצד תחלואה גבוהה של שחפת, שיתוק מוחין בילדות ו-15 סוגי סרטן.
המקומיים המתגוררים בערי כריית הפחם משתמשים במדיה חברתית כדי לשתף תמונות של נוף החורף המפחיד שלהם. אבק פחם מכיל מתכות כבדות מסוכנות כמו ארסן וכספית, כאשר מעמיסים פחם על קרונות משא של רכבת פתוחים, הרוח והגשם מפזרים את אבק הפחם על פני ערים ונהרות סמוכים.
ארגוני איכות סביבה ברוסיה טוענים שמפעלי פחם ברחבי העולם הם התורמים העיקריים לשינויי האקלים. הרשויות בעיקר מנסות להסתיר את הבעיה, במקום להילחם בה באופן פעיל.
לא רק ברוסיה, גם בגרינלנד ומקומות נוספים באזורי הקוטב הצפוני, כמו קנדה, השלג אפור כתוצאה מפיח המגיע משריפות יערות ומפעלים.

צילום: Magadan Pravda